הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 423 מיום 23.12.2010

אין הטיה בלי גיוון

רבים מאיתנו זוכרים את השחקן והמגיש הבריטי סר דייויד אטנבורו, בעל הקול הסמכותי. הרגשת בטוח כשהוא דיבר לתוך המיקרופון עם המבט היישר למצלמה. לפני ימים אחדים יצא אטנבורו, בעל ותק של 50 שנה כאיש הבי. בי. סי, בהכרזה: אין צורך יותר שחדשות תהיינה חסרות פניות. מכיוון שיש ריבוי ערוצים, הסביר, ואין יותר מונופול, מותר להיות מוטה להשקפה פוליטית. גם מנכ"ל ה-ב. בי.סי מסכים עימו והגיב לדברי עמיתו כי "יש זכות לציבור לצפות ולשמוע מרחב רב של דעות ולהחליט בעצמם".

טענה דומה מעלים חוגים מסוימים בארץ, כי הרי גם בארצנו יש כביכול ריבוי ערוצים, ומדוע לא לאפשר הבעת דעות אישיות. אלא שכאן המצב שונה. ראשית, יש הטיה כמעט רק בכיוון אחד. זוכה פרס יואב של "לדעת" למחקר התקשורת, ד"ר אבי גור, פרסם כעת ספר, "התקשורת ותהליך אוסלו - כיצד ניסתה התקשורת להשפיע על דעת הקהל לתמוך בתהליך 'השלום' השנוי במחלוקת". גור בוחן בספר את מידת ההטיה בשישה אמצעי תקשורת מרכזיים לאורך כעשור. מסקנתו ברורה: כל אמצעי התקשורת שבדק היו מוטים לטובת עמדות השמאל בשיעור משמעותי. בנוסף, בישראל הריבוי רק הביא לשיבוט האופי השמאלני של העורכים, הכתבים והמראיינים ולא הצמיח מגוון דעות, כי הברנז'ה השתלטה על הכול. ונקודה שלישית, אין פיקוח ראוי. נציב תלונות הציבור של הרשות השנייה, הממונה על האתיקה, משמש לא רק בתפקיד הנציב אלא גם כמנכ"ל "מנהיגות אזרחית", ארגון הגג של העמותות והארגונים ללא כוונת רווח בישראל למען המגזר השלישי. ניגוד האינטרסים ברור למדי, אלא שפניות להנהלת הרשות השנייה לא הועילו.

בקיצור, גיוון תקשורתי יש אולי בבריטניה, אבל לא אצלנו.

ישראל מידד

מה שנפל בעריכה:

בקיצור, תשתמש בתקשורת על אחריותך בלבד כי אין איזון, הגיוון כמעט לא קיים ואם יש הפרות של הקוד האתי, שום דבר לא יקרה בטווח הארוך. אבל יש לך את האפשרות לבחור בזוכה פרס היחשראלי לביקורת התקשורת ועדיין לא מאוחר להצביע באתר "לדעת".