אכן, הטייה קיימת ועוד איך

ותודה לעין השביעית:

(אבל זכרו, אבי גור זכה מפרס מאגודת לדעת על עבודת המחקר שלו)

חוקר התקשורת ד"ר אבי גור בדק את הסיקור הפוליטי בכלי תקשורת מרכזיים בתקופת הסכמי אוסלו ומצא: התקשורת שמאלנית. כמה שמאלנית? איפשהו בין 34% ("מעריב") ל-83% ("ידיעות אחרונות")

...בספר "התקשורת ותהליך אוסלו – כיצד ניסתה התקשורת להשפיע על דעת הקהל לתמוך בתהליך 'השלום' השנוי במחלוקת"...בחן גור את מידת ההטיה בשישה אמצעי תקשורת מרכזיים (העיתונים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", ערוץ 2 והערוץ הראשון, גלי-צה"ל ורשת ב') לאורך מעט יותר מעשור: ממועד כניסת הרשות הפלסטינית לשטחי עזה ויריחו, במאי 1994, ועד להתגבשות תוכנית הנסיגה מעזה, כעשור מאוחר יותר. מסקנתו חותכת: כל אמצעי התקשורת שבדק היו מוטים לטובת עמדות השמאל בשיעור ניכר, וזאת אף שהם מתיימרים לפנות לכלל האוכלוסייה בישראל.

...המחקר מתבסס על החידוש העיקרי של גור, או כפי שהוא מנסח זאת בספרו: "פיתוח ויישום מסגרת אנליטית חדשה לניתוח הטיה בתקשורת". גור פיתח ויישם נוסחה מתימטית, היודעת לחלץ את מידת ההטיה של כלי תקשורת, תוכנית מסוימת או אף מנחה ספציפי. לצורך מחקרו מיין גור אלפי מאמרי דעה בעיתונות המודפסת ועשרות אלפי כותבים ומרואיינים שהופיעו בתקשורת האלקטרונית (38,887 אישים, 124,879 דקות שידור ו-8,324 מאמרי דעות).

לאחר חלוקה של מאמרים ומרואיינים למחנות פוליטיים על סמך עמדתם ביחס לתהליך אוסלו, בדק גור את מידת הנוכחות של כל מחנה ומחנה בכלי התקשורת השונים: מספר מאמרי הדעה המביעים את עמדות המחנה, מספר המרואיינים המזוהים עם המחנה, ומשך הזמן שהם מקבלים כדי להביע את דעתם.

גור כלל במחקרו תוכניות אקטואליה מגוונות, מיומני הבוקר בערוצי הרדיו, עבור בתוכניות אירוח אקטואליות דוגמת "חמש עם רפי רשף" או "פופוליטיקה", וכלה בתוכנית הסאטירה "חרצופים" ששודרה בערוץ 2 (את המשתתפים בה ניתח על-פי יחס הפוך, מי שמופיע פחות – מרוויח).

גור מצא כי לאורך כל "עשור אוסלו" היה "ידיעות אחרונות" כלי התקשורת המוטה ביותר לטובת השמאל, עם הטיה משוקללת בשיעור של 78.8% (כלומר, נטייה של 78.8% מקו ה"אמצע" הפוליטי ששירטט גור). אחריו ברשימה רשת ב' של קול-ישראל, שהיתה מוטה בשיעור משוקלל של 74.5%, ואחריהן, בסדר יורד, ערוץ 2 עם 70% הטיה, הערוץ הראשון עם 55%, גלי-צה"ל עם 43.5% ו"מעריב", שאף הוא היה מוטה לטובת השמאל, אך במידה של 34% בלבד.

זאת ועוד, גור מצא תנודה ברורה בכלי התקשורת הציבוריים (הערוץ הראשון ורשת ב'), שהובילו את ההטיה שמאלה בתקופות ממשלות השמאל, אך ירדו במידת ההטיה בזמן תקופות ממשלות הימין. גור מייחס זאת לתלותם בממשלה.

...מאפיין בולט במחקרו של גור הוא בחירתו לבחון את מידת ההטיה בכלי התקשורת על-פי הפרשנות ולא על פי הדיווחים החדשותיים עצמם. גור בחן, כאמור, מאמרי דעה בעיתונות המודפסת ומרואיינים בתוכניות אקטואליה בעיתונות האלקטרונית. הוא נמנע מלבדוק, למשל, את נוסח כותרות העיתונים ותוכן הידיעות המרכזיות במהדורות החדשות ברדיו ובטלוויזיה.

לדבריו, בחירתו נבעה מכך שביקש לבדוק פרמטרים שנמצאים בשליטה בלעדית של אמצעי התקשורת ונותרים עקביים לאורך זמן ארוך. נוסח כותרות ודיווחים חדשותיים, הוא אומר, ניתן לבדוק לתקופות קצרות יותר, סביב מערכת בחירות אחת או בעת מבצע צבאי, ולא כשבוחנים תהליך שנמשך למעלה מעשור...