4.01.2011

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 437 מיום 31.3.11


שדרן הספורט יורם ארבל חשב שמותר לו להקדיש את משחק הכדורגל בין ישראל ללטביה לענת קם, מכיוון שזו סיפרה בראיון כי היא אוהבת לצפות בכדורגל. הנהלת הערוץ השעתה אותו ליומיים. מגיע לחברי ההנהלה יישר-כוח, אבל העובדה שארבל היה כל-כך בטוח שהוא יכול להפליט אמרת-כנף אידיאולוגית אשר בעצם מעניקה רוח גבית למי שהורשעה בריגול חמור מדגימה הניתוק וההתנשאות של אנשי תקשורת, אשר תופשים עצמם כמעין 'אדם עליון'. כאשר הקדיש את השידור לקם אמר ארבל שהיא "עשתה שטות גדולה ויושבת במעצר-בית". כנראה שגם איש תקשורת ותיק יכול לעשות 'שטות'. והשאלה היא האם יש מקום לגורמים מחוץ לתקשורת להתערב. התשובה היא שלא רק שאפשר אלא זו אפילו בגדר חובה.

הנה, בארה"ב מתארגנת יוזמה חדשה של גורמי שמאל רדיקלי לתקוף את 'פוקס ניוז'. יו"ר הארגון 'ענייני תקשורת', דוד ברוק, טען שהוא מתכוון לנהל מסע של "לחימת גרילה וחבלה כנגד הערוץ", לא פחות. השמאל אינו מתבייש: בפורום בחסות 'אל-ג'זירה' שנערך לפני שבועיים בדוחא, הוקדש אחד המושבים לנושא "התקשורת כזרז למהפכה". אכן, התקשורת לשיטתם אינה שירות לציבור אלא משמשת כאמצעי בידי מחנה פוליטי מוגדר.

האם מישהו ידאג שתהיה גם מתקפת-נגד?
_________________

הגירסה הלא-ערוכה:
במידה גדולה, התקשורת נתפסת אצל אלה הנמצאים בה גם כנשק ולא רק כאמצעי נטול זהות של העברת מידע ודעה. היא מהווה בשבילם כלי כיבוש של עמדות אידיאות, של עוצמה חברתית ותרבותית ובסופו של דבר, של כוח פוליטי ושלטוני. גורמים המחזיקים בשליטה פרטית באמצעי התקשורת, המודפסת, המשודרת בוודאי רשאים לנקוט עמדה ברורה בכל נושא ציבורי כל עוד הם מבדילים בין דעה וידיעה. אבל הערוצים המוחזקים בידי תאגידים ורשויות שהם בעצם שליחים של הצבור עפ"י חוק ו/או מימון בקופת הצבור או שהצבור הטיל עליהם בדרך חקיקה כללי אתיקה חייבים להתנהל אחרת. דוגמא לכך היא התנהגותו של יורם ארבל השבוע. לאחר ששדרן הספורט חשב שמותר לו להקדיש את משחק הכדורגל בין ישראל ללטביה לענת קם, הנהלת הערוץ השעה אותו ליומיים. מגיע לחברי ההנהלה יישר-כוח אבל העובדה שארבל היה כל-כך בטוח שהוא יכול להפליט אמרת-כנף אידיאולוגית אשר בעצם מעניקה "סיוע לאויב" במידה מסוימת מדגימה הניתוק מצד אחד ומצד שני, ההתנשאות של אנשי תקשורת אשר משייכים את עצמם למעין "אדם עליון". וכך אמר ארבל כאשר הקדיש את השידור לבחורה "שעשתה שטות גדולה ויושבת במעצר-בית". והנה, כנראה שהבעלות על 'שטות' איננה מוגבלת לבחורות היושבות בבית בגין מעשה פלילי שכמעט והוגדר כבגידה וסיוע לאויב אלא היא שייכת גם לאיש תקשורת ותיק. לגלות סימפטיה לפושעת, ומה עוד אלא עדיין העיתונאי שאליו הגיעו המסמכים הרבים מידיה עומד בפני משפטו ודינו ואולי מידע נוסף ייחשף בהמשך לגבי תפקודו של הגב' קם? והשאלה היא האם יש מקום לגורמים מחוץ לתקשורת גופא להתערב והתשובה היא שלא רק אפשר אלא יש חובה.

הנה, בארה"ב, מתארגנת יוזמה חדשה של גורמי שמאל רדיקלי להתלבש עם 'פוקס ניוז' שיו"ר הארגון "ענייני תקשורת", דוד ברוק, טען שהוא מתכוון לנהל מסע של "לחימת גרילה וחבלה כנגד הערוץ. השמאל אינו מתבייש. בפורום בחסות "אל-ג'זירה" שנערך לפני שבועיים בדוהא, אחד המושבים הוקדש לנושא: "התקשורת כזרז למהפכה". אכן, התקשורת איננה שירות לצבור אלא היא משמשת בימים אלה כאמצעי בידי מחנה פוליטי מוגדר וידוע לכיבוש אבל אם הייתה הצדקה לסיסמא "הכיבוש משחית", זה הרגע. האם תהיה מתקפת-נגד?

 

0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם תגובות לפרסום [Atom]

<< דף הבית