תשובתם של אלישע שפיגלמן ויואב לימור לתלונתי
כל המערכת המדינית והביטחונית מאוחדת בדעה שחמאס לא מעוניין בעימות נרחב עם ישראל. דברים כאלה שודרו ונכתבו על-ידי כל הפרשנים, משום שכולנו תודרכנו על-ידי אותם אנשים – בהם כל מי שאחראי לקבלת ההחלטות כאן מהרמה הגבוהה ביותר.
סיבוב הלחימה הנוכחי החל כאשר ישראל חיסלה שלושה פעילי טרור בעזה. החיסול היה מוצדק וסביר בתנאים שבהם התבצע, אבל הוא הצית אש. אגב, בדיוק כמו שהריגת שלושה פעילי חמאס במוצב שלושה שבועות קודם לכן (ולא שבוע כפי שמצוין בתלונה, אבל לא נהיה קטנוניים) גרמה לסבב האלימות הקודם. לשיטת חמאס הוא הגיב, ומבחינתו ישראל היא שמסלימה ומחפשת עימות.
וכן, חמאס הוא ארגון טרור, אבל גם גורם שמנהל מדינה ולכן הרציונל שלו קצת יותר מורכב מאשר ערבי=מחבל=בן מוות. עד כמה שזה יישמע מפתיע לא ממש בא לו לאתגר את ישראל בעימות כולל שעלול לשלול ממנו את קיומו, ולכן הוא בודק את גבולותינו ואת גבולותיו אבל נשמר שלא להפריז.
דעתי האישית אינה רלוונטית. בעובדה, פחות מ-48 אחרי שהחלה ההסלמה ביקש חמאס הפסקת אש. תשפוט אתה אם הפרשנות היתה מדויקת.
יואב
ותגובתי:
שלום לך אלישע,
תודה על טיפולך המקצועי וגם על כך שיואב גם כן הגיב ועל ההבהרות שלו ובכך, נוצר שיח בין צרכן תקשורת לבין מתווך תקשורת כי הרי במקרה זה יואב עסק בפרשנות שאיננה דיווח חחדשותי בלבד.
אני מבקש לחדד את הנקודה העיקרית שלי:
האם הביטוי "אני מסופק אם חמאס מעוניין לאתגר את ישראל" הוא לא רק נכון או לא ואין חולקין על זה שפרשן בוודאי רשאי לומר משפט כזה אלא אם הפרשן חוזר על הביטוי הזה האם הוא באמת מפרשן אירוע או תהליך או - וזה העיקר - האם הוא מנסה להרגיע את קהל הצופים בהטלת ספק במדיניות הממשלה מצד אחד ומצד שני, מייצר דימוי של החמאס כארגון שקול, רציונלי ומתחשב במציאות למרות שפעם אחר פעם מתגלה לעינינו מציאות אחרת: שחמאס מתמיד בטרור אם בפועל, אם בהכנה, ואם בהסתה.
במקרה זה, לדעתי, במתכוון או לא, יואב לימור ביקש ל"עודד" את קהל הצופים שהכל יהיה בסדר כי חמאס לא רוצה להרוג אותנו סתם. ומכיוון שהוא אמר את הדברים קודם ובסמוך בזמן, חשבתי להתלונן על התפועה הזאת.
ולכולנו, חג כשר ושמח, ישראל
^
תוויות: ביקורת תקשורת
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הירשם תגובות לפרסום [Atom]
<< דף הבית