הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 441 מיום 5.5.2011

איזון עכשיו

אחד היסודות של השידור הציבורי הוא העיקרון של האיזון - יחד עם הגיוון - אשר נועד לשקף את הפלורליזם שבאוכלוסייה. אלא שבישראל, המנהלים והעורכים של השידורים אינם תופשים את הציבור כמי שמגיע לו ייצוג הוגן. במקומם נמצאת במרכז השידורים הברנז'ה, על דעותיה והשקפותיה. ומי אמור לפתור את ההתנגשות הזאת? במדינה מתוקנת, החוק והכללים המקצועיים הם הכלים. בכל המדינות שקיים בהן שידור ציבורי, הגוף המנהל גם מקיים מעקב ופיקוח. לכן, לפי הקוד האתי המתחדש אשר חובר בידי ועדת האתיקה של מליאת רשות השידור, הרשות מחויבת במתן "ביטוי נאות ומאוזן לדעות השונות הרווחות בציבור ולא להעדיף דעה מסוימת על פני דעה אחרת". ואיך עושים את זה? דרך אחת היא 'איזון מיידי': שישודרו "לפחות שתי דעות שונות עיקריות ולא תינתן העדפה לדעה כלשהי על פני דעה אחרת". ואם אין אפשרות לאיזון מיידי? אזי "יש להודיע במהלך התכנית שקיימות דעות נוספות, ולתת הזדמנות הולמת להבעת דעה שונה בתכנית אחרת, שתשודר זמן סביר לאחר התכנית הראשונה". דרך זו מכונה 'איזון רוחבי'.

אך אליה וקוץ בה. מי ידאג שבאמת יהיה איזון? לפני שבוע החליטה מליאת רשות השידור שיש להקפיד על 'איזון מיידי' ולא, כפי שנהוג כל השנים, 'איזון רוחבי'. יו"ר הרשות החדש, אמיר גילת, יודע ככל הנראה, ששמירת האיזון של השידורים היא לב ליבה של כל המערכת שבראשה הוא עומד. משך דורות העדיפו בברנז'ה איזון רוחבי ללא צורך באיזון מיידי של כל שידור. והנה, אולי יהיה משטר שישמור באופן יומי ואולי אפילו כל שעה ושעה על איזון. שהרי כל בדיקה כמותית שנעשתה במשך השנים מוכיחה שהאיזון הרוחבי מאפשר הפרות בוטות ובעצם, שליטה של שיטה שמעדיפה ומקדמת דעות מסוימות.

ישראל מידד

___________________________

לפני עריכה:

אחד היסודות ובעצם כל מהותו, של השידור הציבורי, זה הממומן בידי הצבור והמיועד לייצג את הצבור וכן שהצבור ייוצג בו, הוא העיקרון של האיזון – יחד עם הגיוון - אשר נועד לשקף את הפלורליזם שבאוכלוסיה. האמת היא שבישראל, המנהלים והעורכים את השידורים אינם תופסים את הצבור במרכז עניינם שמגיע לו ייצוג הוגן להשמיע את קולו ולהשתקף בנאמנת מירבית בתוכניות. במרכז השידורים קיים ה"ברנז'ה" ודעותיהם והשקפותיהם. ומי אמור לפתור את ההתנגשות הזאת? במדינה מתוקנת, החוק והכללים המקצועיים הם הכלים אם כי, כפי שלמדנו על בשרנו בתיק בג"צ 1047/96 נגד חוסר האיזון של אמנון אברמוביץ' בטור האישי שהוענק לו יש והמערכת כושלת, אם בשלומיאליות ואם בזדון. בכל המדינות שקיים בהן שידור ציבורי הגוף המנהל גם מקיים מעקב ופיקוח. לכן, לפי ניסוח משנת 2009 של הקוד האתי המתחדש אשר חובר בידי ועדת האתיקה של מליאת רשות השידור, הרשות מחויבת במתן "ביטוי נאות ומאוזן לדעות השונות הרווחות בציבור ולא להעדיף דעה מסוימת על פני דעה אחרת". ואיך עושים את זה? דרך אחת היא שישודרו "לפחות שתי דעות שונות עיקריות ולא תינתן העדפה לדעה כלשהי על פני דעה אחרת מבחינת היקף הזמן הניתן לשידורה, מבחינת מועד השידור, מבחינת מתכונת ההגשה בתכנית...". ואם אין איזון? אזי "יש להודיע במהלך התכנית שקיימות דעות נוספות, ולתת הזדמנות הולמת להבעת דעה שונה בתכנית אחרת שתשודר זמן סביר לאחר התכנית הראשונה".

אך איילה וקוץ בה. מי ידאג לאיזון ולאיזון המתקן? לפני שבוע מליאת רשות השידור החליטה שיש לקיים "איזון מיידי" ולא, כפי שנהוג כל השנים "איזון רוחבי". יו"ר הרשות החדש, אמיר גילת, מכיר, ככל הנראה, ששמירת האיזון על השידורים הוא לב ליבה של כל המרכת שבראשה הוא עומד. משך דורות העדיפו הברנז'ה איזון רוחבי ללא צורך באיזון מיידי של כל שידור והנה אולי יהיה משטר שישמור באופן יומי ואולי כל שעה ושעה. כל בדיקה כמותית שנעשתה במשך השנים מוכיחה שהאופן הרוחבי רק מתיר הפרות בוטות ובעצם, שליטה על שיטה שמעדיפה ומקדמת דעות מסוימות. אם מיישמים הכלל של איזון מיידי בשידורים, יש גם לדאוג למנגנון מפקח.