הטור של במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 457 מיום 24.8.2011

זרים בתוכנו

יחסי הגומלין בין העיתונות הישראלית לכתבים הזרים נדונו רבות, בעיקר מן ההיבט הביטחוני. מוכר היה המנהג המגונה של עיתונאים ישראלים המוגבלים עפ"י חוק מלדווח על נושאים צבאיים, שיזמו העברת מידע לעמית מכלי תקשורת זרה. הוא פרסם ידיעה בחו"ל ובעקבות זאת, יכלה התקשורת המקומית ל'צטט' את מה שהם בעצם יצרו במהלך סיבובי. השיטה רק השתכללה לאחרונה עם תופעת הבלוגרים. למשל, אמיר מחול, שנחשד במאי לפני שנה כמרגל ותחת צו איסור פרסום נעצר ונחקר. מחול, מנכ"ל אתיג'אה - ארגון גג של ארגוני החברה האזרחית הערבית ופתאום, בגלל שהיה 'כוכב' של הקרן החדשה לישראל ושות' (המימון הישיר הופסק ב- 2002 אבל פרויקטים פרטניים כן הצליחו לזכות בכספי התורמים מחו"ל) זהותו פורסמה בידי בלוגר אנטי-ציוני וכל המחנה המתקדם בארה"ב התקומם נגד הרודנות הישראלית, עד שמחול הודה באשמה.

תופעה בעייתית אחרת היא הדיווח לפי הפריזמה האידיאולוגית של הליברליזם הרדיקלי שהוא ביתם הרוחני-פוליטי של רוב הכתבים הזרים, כך שהמציאות הישראלית 'זוכה' לעיוות מובנה.

לאחרונה, המצב אף החמיר. כתב מרכזי של רשת אל-ג'זירה, ערוץ תקשורת שאינו מהידידים הגדולים של מדינית ישראל, בשם איימן מוי-ילדין, הצטרף לרשת NBC. ואם היה חשש שאל-ג'זירה תורשה לשדר לאמריקנים דרך תחנות הכבלים שם וכך להחדיר את ההשקפה האיסלמית לאזרחי הדמוקרטיה הגדולה בעולם, הנה נמצא הפתרון: בהתגנבות יחידים, אל-ג'זירה נכנסת לתוך-תוכו של ה'מיינסטרים' התקשורתי שם.

ישראל מידד

 

^