הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" שב"בשבע" גליום 461 מיום 23.9.2011

שניים עיתונאים, אחד פרשן

לפני שנים אחדות יצא לדרך קמפיין בעד איזון של דעות הפרשנים המופיעים ברשות השידור. בהובלת אגודת 'לדעת' סימנו, בין היתר, את משה הנגבי שלרוב הופיע לבד וסיפק מידע חלקי, התייחסויות מוגבלות לפסקי דין מסוימים והסברים מוטים. פרשן אחר היה אמנון אברמוביץ' בתוכנית 'יומן'. שוב, צרכני התקשורת זכו למסרים חד-צדדיים הטבולים לא רק באידיאולוגיה שמאלנית אלא בתשפוכת של ביטויים, קללות והכתמות. בסופו של דבר הוציא הממונה על תלונות הציבור ברשות חוות דעת אמיצה נגד העסקתו של פרשן יחיד ללא איזון.

והיום? צפיתי במוצאי שבת האחרונה במשדר החוזר של 'יומן השבוע' של הערוץ הראשון בהנחיית איילה חסון. שוב ראיתי שלצד שני עובדי רשות השידור, העיתונאים יואב לימור ועודד גרנות, יושב ארי שביט, עיתונאי 'הארץ'. לשביט השקפה אישית-פוליטית מובהקת שבאה לידי ביטוי במאמרי הדעות והפרשנות שהוא מפרסם בעיתונו. הוא מייצג את השמאל ה'מתון', אם כי הוא מסוגל בקלי קלות להשפיל את היריבים לו.

לדעתי, העובדה ששביט הוא פרשן יחיד מנוגדת לאתיקה המקצועית. קשה לי לחשוב שמערכת התוכנית פוסלת כל עיתונאי אחר שמוכר כמייצג את ההשקפה הלאומית. הרי אפילו הטלוויזיה החינוכית מצאה סוף סוף כמה עיתונאים, ביניהם שרה ב"ק ואראל סג"ל, כדי להנחות את 'ערב חדש'. מדוע שביט ממשיך זה זמן רב להופיע לבד, ללא פרשן אחר המחזיק בדעות שונות ממנו? מדוע רשות השידור חושבת שהיא יכולה לפגוע כך בזכויותיו של הציבור? מדוע כל כך קשה לאפשר לצופים לצפות בתוכנית המתנהלת לפי כללי האתיקה? מדוע הממונה אינו מתערב?

בתשובה לפנייתנו אמר הממונה אלישע שפיגלמן ששביט מופיע כ"עיתונאי שיש הערכה רבה לידיעותיו ודעותיו" המביע את דעתו האישית בלבד.

 ^