מכתבים שלי ש"הארץ" החליט לא לפרסם

1.

בתגובה למכתב "התרומה המרכזית של ניל"י" מאת אפרים לוי ("הארץ", 7.10.2011)

ההערכות החיוביות לפועלם של אנשי ניל"י כגון אלה המוזכרות ע"י מר לוי שהוא התוודע אליהן רק לאחרונה, כלולות בספרו של שמואל כץ, "הרשת: ההגדה לביתת אהרונסון" שיצא לאור בשנת 2000 במהדורתו העברית. אף כלולה בספר במהדורתו האנגלית שיצא לאור ב- 2007 גם ציטטה זו מפי גריבונס שפורסמה עוד ב- 1959 בידי אניטה אנגל: "על היהודים לזכור ששום אדם לא עשה יותר מאהרון לאפשר את כיובשה של ארץ-ישראל בידי האנגלים".  גם גריבונס וגם גנרל ויליאם רוברטסון העריכו שבפעילותה ניל"י הצילה חייהם של 40,000 חיילים בריטיים.

2.

בתגובה לרשימה "בגידה שהצילה את העם" מאת אורי אבנרי ("הארץ", 7.10.2011)

אין חולק שפטריוט אמיתי צריך במצבים שונים להיחשב כבוגד אבל בוודאי הוא לא צריך להיות טיפש.  אם אבנרי מביא, כדוגמא ראשונה לתיזה שלו את מקרהו של מחתרת השושנה הלבנה מימי היטלר כדי לשכנע אותנו בצדקת דרכו ובמיוחד נסיעתו לביירות ב- 1982, הרי ההצגה הזאת ממש מקוממת.  עוד יותר גרוע, אבנרי עושה מניפולציה מכמה מהדמויות ההיסטוריות האחרות שהוא מביא.  כארכי-בוגד הוא מציין את "תבוסתנותו" של הנביא ירמיהו. 

אבל ירמיהו גם היה האיש אשר, על פי ספר ירמיהו פרק ל"ב, למרות היותו בבית הסוהר ולמרות המצור על ירושלים והמצב הפוליטי-צבאי-מדיני הבכי רע, מתעקש לקנות שדה מחנמאל קרוב משפחתו בענתות, ישוב שהיה בחדשות לאחרונה דווקא.  ולא רק לקנות אלא לומר על רכישת הקרקע הזו: "כי אמר ה'...עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת".  ואבנרי יודע איפה היום בדיוק "הארץ הזאת" - היא ענתות, ובית-אל ושילה ויש היום באזור בתים, ושדות וכרמים, ויינות משובחים ותוצרת כלכלית מתקדמת ומרכזי לימוד עד לרמה אוניבסיטאית, של יהודים, ואין כל סיבה לבגוד בירושה הזאת או בחזון הזה, וגם לא להיפחד מטרור, מלחצים בינלאומיים או אפילו מהתרסותיו של איש "פטריוטי" כאבנרי.