6.21.2006

מכתב התגובה שלי לטענות אניטה שפירא במוסף ספרים של הארץ

מי קרא למי "נאצי"

ברשימת הביקורת של אניטה שפירא על הביוגרפיה החדשה של עפר גרוזברד על מנחם בגין ("הארץ, ספרים", 7.6), היא מתלוננת על מנהגו של בגין "לייחס לכל יריביו את הכינוי ?נאצים' בקלות בלתי נסבלת: הבריטים היו נאצים, ארנסט בווין הוא נאצי, בן גוריון הוא נאצי...". "כל" יריביו? כולם? דומני שכאן הגזימה שפירא, אך הבה נבחון את דוגמאותיה.

בווין נאם נאום מדיני ב-13.11.45, וכלל בו את הצהרתו שאל להם ליהודים "להידחק יותר מדי לראש התור", אחרת "נשקפת סכנה של תגובה אנטישמית כללית" (ספר ההגנה, כרך ג' חלק ב', עמ' 810-811). התגובות הנזעמות באו מכל חוגי היישוב והעולם היהודי ובגין לא היה לבד בסלידתו מבווין. לגבי הבריטים, לא רק האצ"ל השתמש בכינוי "נאצי-בריטי" אלא גם ההגנה. בכרוז של "החומה", הביטאון הרשמי של ההגנה מיום ב' תמוז תש"ו, נכתב שחור על גבי לבן: "הלאה השלטון הנאצי-בריטי! הלאה בני טיטוס הטמאים מן הארץ הקדושה! יגור החרבה, עוד נבניך ונבנית! תחי העלייה החופשית!" (מצוטט בספרו של דוד ניב, "מערכות האצ"ל, חלק רביעי, עמ' 275).

אך לגבי בן גוריון, חוששני ששפירא הפכה את הכיוון, שהרי היה זה הוא שהרבה להכתים את אויביו הרביזיוניסטים כנאצים וכהיטלר (הפעם האחת והיחידה שבגין כינה את בן גוריון "נאצי" היתה בנאום בכנסת על השילומים ב-7.1.51, לאחר שבן גוריון וחברי סיעתו כינו קודם את בגין ואנשי חרות "נאצים"). ראשון היה זאב ז'בוטינסקי ש"זכה" לטיפול מיוחד זה מצד בן גוריון, כאשר בנאום מיום 18.2.33 הוא הכריז על "ולדימיר היטלר" ואמר כי "אל לנו לזלזל בסכנה ההיטלריסטית ביישוב העברי" (ש. כץ, "ז'בו", עמ' 833-834). בעיתון "דבר" מ-21.3.33 דווח על נאום אחר, שבו בן גוריון אמר כי תלמידי ז'בוטינסקי הם "סגני היטלר ברחוב היהודים" ו"אנשי הייבסקציה ההיטלרסיטית".

ואם אפשר לומר שכל זה היה לפני השואה, מה יכולה להיות התגובה לדברי בן גוריון בכנסת ישראל ב-13.5.63 נגד בגין וסיעתו (והדברים נמחקו מהפרוטוקול) ובהרחבה במכתבו של חיים גורי מיום 15.5.63, שבו הוא תיאר את בגין כ"טיפוס היטלריסטי מובהק: גזעני, מוכן להשמיד את כל הערבים". ואגב, בכנס באוניברסיטת חיפה ב-2002 טען ד"ר יחיעם ויץ כי בשנות ה-60 היה זה דווקא בן גוריון שהירבה להשתמש בכינוי "היטלר" לתיאורו של נאצר.

=========================

הם צינזרו את קטע הסיום ואיבא אותו מהארכיון שלי

הנה הוא הקטע שנפל והוא היה ממש הסעיף האחרון

לבסוף, אני מפנה את הקוראים לספריה של אניטה שפירא, "המאבק שנכזב", "ברל" ו"על קו האופק" שבכולם דוגמאות למכביר (ולמצער) של התנפלויות דמים של חברי ההסתדרות ומפלגת מפא"י בתקופת הישוב על בית"רים ורביזיוניסטים כולל זריקת אבנים, דקירות ומעשי בריונות של פוצצות אסיפות. אם פרופ' שפירא צריכה הוכחות לתוצאות ממשיות וגופניות של מי שהיה יותר יעיל ומשכנע בלשונו המסית, כדאי לה לקרוא שוב את הספרים שלה עצמה.

0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם תגובות לפרסום [Atom]

<< דף הבית