מכתב תגובה במוסף הארץ לכתבה על בגין שהיה בדיכאון

מה שאסור לימין

איך הזמנים השתנו. כאשר פירסמה הפסיכולוגית ד"ר נטע דור-שב, מרצה אוניברסיטאית, רשימת ניתוח נפשי של יצחק רבין בגיליון מארס 1994 של כתב העת "נתיב", המייצג את "הימין האינטלקטואלי", כל העולם (ובעיקר השמאל) רעש וגעש. והסיבה? ברשימתה קבעה ד"ר דור-שב שקיימים סימנים של מגלומניה אצל רבין ושהוא "בעל פתולוגיה מגבילה" ורמזה שיש לו "אופי סכיזואידי". בתגובה, היא הותקפה בעיתונות המשודרת והכתובה. הותקפה? נקטלה: איך היא יכולה להציג אבחון מקצועי מבלי לראיין את האדם?

נזכרתי בפרשה זו לאחר הקריאה בכתבה(*) על מנחם בגין ועל הניתוח הפסיכולוגי הנמצא בספרו של ד"ר עפר גרוזברד, שם נטען כי בגין סבל מדיכאון קליני שנים רבות. איני מוכשר דיי לקבוע אם ממצאיו של גרוזברד נכונים (או אם אבחנותיה של דור-שב היו נכונות), אבל מה שכן זועק לשמים הוא היחס הדו-פרצופי שהתגלה כאן. כשרבין היה "על הספה", הדבר קומם רבים והשיטה של "אבחון מרחוק" נשללה מכל וכל. אך כשבגין הוא "הקורבן", הדבר מתקבל מאליו והשיטה של "אבחון מרחוק" עובדת טוב מאוד.

שוב לפנינו איפה ואיפה: מה שאסור לימין לעשות, מותר מאוד לשמאל לעשות.

ישראל מידד

שילה


(*)

עקב מחלתו של ראש הממשלה
מאת דליה קרפל

לא מלחמת לבנון הביאה לדיכאונו של ראש הממשלה מנחם בגין אלא להיפך, דיכאונו הקליני הביא לוואקום השלטוני שלתוכו שעט אריאל שרון. זו התזה של ד"ר עפר גרוזברד, פסיכולוג קליני ובעצמו נצר למשפחה הלוחמת. בביוגרפיה חדשה מתחקה גרוזברד אחרי שורת המשברים הנפשיים של בגין, שליוו אותו מילדות, ולא מצליח להבין איך במשך שנים, גם כשראש הממשלה המיוסר בהה ושתק בישיבות ממשלה, הצליחו להסתיר את מחלתו מהציבור