חינוך בית"רי

יישר כוח לידידי משה פוקסמן-שעל אשר הצליח בכך שפירסם את המכתב דלהלן
בעיתון הארץ היום על משה אנילביץ

בתגובה על "בתור התחלה אולי שיקראו על שמם רחוב" מאת יאיר שלג ("הארץ, 26.4)

המאמר עוסק בדחיקת חלקה של תנועת בית"ר במרד גטו ורשה, בעוד מנהיגי המחתרת מארגוני השמאל כמו מרדכי אנילביץ', ותפקידם במרד, ידועים לכל. עובדה מקוממת נוספת היא דחיקה והשכחה של עברו של מפקד המחתרת אנילביץ', שאמנם שימש בזמן המרד מפקד ארגוני השמאל, אך למעשה היה בית"רי בהכשרתו.

אנילביץ' הצטרף לקן בית"ר ורשה כבר ב-1931, שם התבלט כחניך מצטיין, הוזמן לפגישה אישית עם זאב ז'בוטינסקי ואף החל לעבוד במזכירות נציבות בית"ר. רק ב-1938 עזב את בית"ר, עם עשרים בית"רים נוספים, וניסה להקים את תנועת "בית"ר מתקדמת", ניסיון שלא צלח. בעקבות חוויה זו, כשהוא מאוכזב מרה, עבר אנילביץ' לתנועת השומר הצעיר ולימים עמד בראש ארגון המחתרת המרכזי של השמאל הציוני ושאר גופים פוליטיים בגטו ורשה.

בשנותיו בגטו העיד אנילביץ' כמה פעמים, כי היה זה החינוך הבית"רי שהטיף למאבק מזוין על מנת להגן על הכבוד והקיום היהודי, שהניע אותו במעשיו. דוד וודובינסקי, בספרו על חייו בגטו ורשה, "And We Are Not Saved", מצטט מדברי אנילביץ' בחתונת אחד מחניכי בית"ר בינואר 1943, שלושה חודשים לפני פרוץ המרד: "למזלי הייתי בעבר חניך בית"ר. משם אני נושא רוח מסוימת, שאותה אני נוטע היום בקרב היהודים הפציפיסטיים".

משה פוקסמן שעל

מודיעין