הטור שכן הופיע

ה"מקצוענים" מרוממה
מאת ישראל מידד
כ"ז באייר תשס"ו / 25 May 2006

איחולינו למוטי שקלאר על המינוי למנכ"ל רשות השידור, כפי שפורסם. אם לחשוב שרק לפני חודש הכותרות התייחסו לתכנית של לשכת אולמרט לסגור את הערוץ הראשון ולפתוח בערוץ ציבורי חדש... אבל יחד עם זאת, הידיעה על כך שגב' דליה יאירי היא המעומדת המובילה לכהן כיו"ר רשות השידור מעציבה.

בימים אלו נפוצה הטענה שיש לשאוף להביא לעמדות בכירות במערכת השלטונית אנשים הבאים מחוץ למסגרות הקיימות, ראו המלחמה שהתנהלה על השתלבותו של עמיר פרץ דווקא במשרד הביטחון. דבר זה יכול רק להועיל, אנו שומעים (אגב, בדרך כלל מפרשנים מתוקשרים היטב). ויש לשאול: אם זה טוב, מדוע אשת תקשורת היא טובה לרשות השידור, כאשר כולנו, ובעיקר משלמי האגרה, יודעים שהבעיות הקשות שם ברוממה הן בתקציבים, יחסי עבודה, הסכמים, ועדי עובדים ועוד כהנה של עניניים שיוטב לכולנו עם ינוהלו על-ידי איש מנגנון מעולה? הרי רק השבוע, מחיר הכיסוי של ביקור ראש הממשלה בארה"ב – מבלי לקחת בחשבון את עלות הכתב ירון דקל – הוא 100,000 ₪ עבור איילה חסון, שמוליק טל, שלושה אנשי צוות הטלוויזיה, מפיק, טכנאי רדיו וכתב הטלוויזיה בערבית.
הרי יאירי עזבה את רשות השידור על רקע תהליכי הפוליטיזציה, שהכבידו על חופש העבודה המקצועית, לדבריה. היא התריעה אז כי "יש תכתיבים מלמעלה וניסיון לרצות הפוליטיקאים". לא נכחיש כי קיימות נטיות כאלה, אבל מה שנכון הוא שרק אנשים המבקשים לרצות פוליטיקאים מסוימים עפים החוצה, ואלה שמצדדים בהשקפות פוליטיות-חברתיות אחרות איכשהו מצליחים להתקדם. לדוגמה, בשבוע הבא יעלה לשידור הסרט התיעודי 'גדר, חומה, גבול', אשר לפי ההתרשמות מהקדימונים הולך להיות הגרסה החדשה של טכניקת חיים יבין: במסווה של 'ממלכתיות' יוגש לציבור חומר מסוכן.

ואל תחשבו שלא חסרים מעומדים אחרים. על-פי אחת הכתבות לענייני תקשורת, שני מועמדים אחרים הם שבח וייס ועוזי ברעם. קצת מונוליטי ואפילו מונוטוני, לא?
אגב, איתן כבל, השר הממונה על רשות השידור התראיין לעיתון 'הארץ' ב-15/5 ואמר, בין היתר, בתשובה לשאלה איזו רשות השידור הוא רוצה לראות: "רשות עצמאית, שמספקת לציבור מגוון רחב של תכניות". רשמנו.

הכל אותו דבר
ואם במונוליטיות עסקינן, ביום רביעי השבוע נערך כנס מטעם המרכז לאתיקה בירושלים, אשר בראשו עומד איש מר"צ לשעבר, פרופ' אסא כשר, בסיוע רב של קרן קונרד אדנאואר. נושא הכנס: תקשורת וטרור. להלן המשתתפים: פרופ' אסא כשר, פרופ' רפי כהן-אלמגור, גב' כרמית גיא, מר רון בן ישי, מר רוני דניאל, פרופ' תמר ליבס ומר גיורא רוזן. מישהו מהקוראים מזהה ברשימה איש ימין?

אם תקשורת אתית מאפשרת לציבור לשפוט לפי שידורים ודברי פרשנות מאוזנים ומגוונים, הנה לפניכם סוד ההצלחה של הברנז'ה: מניעת השתתפות של אנשים הפועלים בתחום של ביקורת התקשורת, שיש להם תו המזהה אותם כלא שייכים ל'אנשים הטובים והנכונים'.

דברים שרואים משם
בחודש אפריל השנה התלקחה מחלוקת קטנה על מידת האתיות של מימון סרט תיעודי בערוץ 2 על ההתנתקות על-ידי עמותת 'צו פיוס'. אגב הוויכוח ציינה הגב' אושרת קוטלר באחד הדיונים שלדעתה שאלת הדיון בתכנית על הסרט היתה האם המרקם החברתי בין שמאל לימין ובין חילונים למתנחלים חזק דיו. קוטלר גילתה לנו באמירתה זו מה חושב איש תקשורת מצוי.

הרי ההנגדה של חילונים מול מתנחלים פשוט איננה במקומה. עובדתית, רוב התושבים היהודים שמעבר לקו הירוק הם דווקא חילונים. באריאל, באלפי מנשה, באורנית, במעלה אדומים, בגבעת זאב, בבקעה ובמקומות נוספים, המהווים את המסה הדמוגרפית של ציבור המתנחלים, נתון הזהות הוא בין חילוני למסורתי. דתיים הם המיעוט.

יכול להיות שקוטלר התכוונה לסוג מסוים של יהודי הגר ביהודה ובשומרון (ציציות, זקן, שביס ושמלה ארוכה), אבל זה כבר עניין של – הבה נאמר – סטריאוטיפ. וחבל. יש מתנחלים מכל הסוגים החיים בכל מיני צורות של התיישבות. לחלק, כפי שעשתה קוטלר, בין חילונים למתנחלים, זו לא רק טעות אלא קונספציה מוטעית ומסוכנת, כי בכך התקשורת תורמת לעיוות המציאות ולהחרפת המתחים בחברה. ככה לא עושים סרט תיעודי, ובוודאי שכך לא מנהלים דיון באולפן.