הטור שלא נכנס

הערות תקשורתיות
מאת
אלי פולק וישראל מידד

צדקיהו המלך ו”מקור ראשון”

כידוע, ירמיהו הנביא פעל בימיו של צדקיהו המלך. ביקורתו הנוקבת לא בדיוק מצאה חן בעיני צדקיהו ועל כן ירמיהו נכלא בחצר המטרה (ירמיהו ל"ב, ב,ג): "... וירמיהו הנביא היה כלוא בחצר המטרה אשר בית-מלך יהודה..לאמר מדוע אתה נבא לאמר..."

מה בין צדקיהו המלך ו"“מקור ראשון”"? גם "“מקור ראשון”", כנראה, איננו חסיד מובהק של ביקורת על עצמו. העיתון עדיין לא חזק מספיק כדי לכלוא את מבקריו אך יש בכוחו לסגור את עמודיו בפני מי שמבקר אותו. ד"ר רון ברימן היה כידוע יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי במשך למעלה מארבע שנים. הוא גם אחד הדוברים הבולטים של "המחנה הלאומי". הדבר מתבטא במספר הרב של מאמריו בעיתונות הכללית. הוא פרסם 176 מאמרים באתר האינטרנט של ערוץ 7. בשנתיים האחרונות הוא פרסם 47 מאמרים ב"חדשות מחלקה ראשונה" של יואב יצחק, 18 ב"YNET", 18 ב"וואלה", 6 ב"הארץ" – אבל רק 3 ב"“מקור ראשון”".

במשך שנותיו כיו"ר חוג הפרופסורים פרסם החוג עשרות הודעות לעיתונות. הודעות אלו פורסמו במספר רב של גופי תקשורת אך לטענתו של ד"ר ברימן, אף לא פעם אחת בעיתון “מקור ראשון”. העיתון גם לא חשב שיש עניין לקוראיו בראיון מעמיק עם ד"ר ברימן לאחר שסיים את כהונתו כיו"ר חוג הפרופסורים, בתקופה סוערת שכללה את גירוש יהודי רצועת עזה וצפון השומרון מבתיהם.

ד"ר ברימן לא נשאר חייב. ב 16.12.2005 הוא כותב אל עורך העיתון מר אמנון לורד ועורך המשנה מר אורי אליצור: "צר לי לציין, אמנון ואורי, שהסיכוי של מאמר פרי עטי להתפרסם ב"מקור ראשון" – העיתון שגיליונו הראשון יצא ממכונת הדפוס ישר לזרועותיי, בשעה שכמיהתי לעיתון "שלנו" הייתה כה עזה – קטן מהסיכוי שיתפרסם ב"הארץ"; שכל בקשותיי (ובקשותיהם של אחרים) שאתראיין ב"מקור ראשון" במשך 4.5 שנות כהונתי כיו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, ו/או לרגל סיום תפקידי, נענו בהתעלמות; שמעולם לא פורסמה ב"מקור ראשון" הודעה לתקשורת מטעם חוג הפרופסורים." וברימן מסיים את מכתבו: "אינני מבין את הגישה הזאת מצד עיתון "שלנו". לעתים קרובות יותר ויותר אני מוצא את עצמי שוקל לבטל את המנוי שלי ל"מקור ראשון"."

מכתב זה לא זכה לתגובה כל שהיא. ועל כן כותב ד"ר ברימן מכתב נוסף ובין השאר מציין: "ביום 22.02.06 ערך חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי ערב הוקרה והצדעה לחתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' ישראל אומן, ולחסיד אומות העולם ונורבגי ידיד ישראל, מר קארה קריסטיאנסן ז"ל. "מקור ראשון" לא מצא לנכון לסקר אירוע מרגש ומכובד זה, כשם שנמנע מלשתף את קוראיו בעבר באירועים אחרים מטעם חוג הפרופסורים." לאחר שהוא מונה עוד שורה של "כשלים" לדעתו של העיתון הוא מסיים: "לא ברורים לי שיקוליכם ומדיניותכם, לא כלפי אישית ולא ביחס לחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי. צר לי, אבל בנסיבות אלה איני רואה טעם לחדש את המנוי שלי על "מקור ראשון". אבקשך להפסיק מנוי זה כאשר יפוג תוקפו בקרוב. העיתון "מקור ראשון" יקר וחשוב לי וקיומו חיוני למחנה הלאומי. לפיכך אבקשך לפרסם את מכתבי זה ככתבו וכלשונו ב"מקור ראשון" יחד עם מכתבי הקודם הרצ"ב, בתקווה לעורר דיון בקרב קוראי העיתון, שאולי יביא לשינוי שיקוליכם ומדיניותכם. במקרה זה אשקול את חידוש המנוי שלי." גם מכתב זה לא זכה לתגובה .

בצר לו, פנה ד"ר ברימן לגופי תקשורת אחרים בימין בבקשה לפרסם את ביקורתו על "מקור ראשון". כולם סרבו, כל אחד מטעמו הוא. ד"ר ברימן בכוונה תחילה לא פנה אל עיתון "הארץ" או YNET או NRG או תקשורת אחרת כדי לפרסם את ביקורתו. הוא סבר שביקורת של המחנה שהוא נמנה עליו חייבת לבוא לידי ביטוי בתוך המחנה.

אכן, אחד מעמנו הוא חבר קרוב של ד"ר ברימן. הוא היה דובר חוג הפרופסורים במשך שנתיים בהם אלי פולק כיהן כיו"ר החוג. מאידך אנחנו, כהנהלת האגודה לזכות הצבור לדעת מסתובבים ברחבי הארץ ומעודדים את הצבור להיות מנויים על מקור ראשון ונמשיך לעשות זאת גם לאחר פרסום מאמר זה. אך לא בגלל החברות וגם לא בגלל החשיבות שבהפצת מקור ראשון הבאנו את הסיפור. אף אחד לא הסתיר בתקשורת הכללית את ביקורתה הנוקבת של עירית לינור נגד עיתון "הארץ". השמאל בדמותו של המכון הישראלי לדמוקרטיה מוציא לאור ביטאון "העין השביעית" שנועד לביקורת תקשורתית עצמית של המחנה שלו. ביקורת על התנהלות התקשורת בימי הגירוש פורסמה בהרחבה בתקשורת הכללית. אנחנו דורשים השכם והערב שהתקשורת תפתח את עצמה לביקורת ומברכים אותה כאשר היא עושה זאת.

אין אנו דורשים מ"מקור ראשון" לפרסם מאמר זה או אחר של ד"ר ברימן. איננו מתערבים בשיקולי העריכה של העיתון ואף יש לנו הערכה רבה למקצועיות של העורכים. אך כאשר קורא ותיק של העיתון אשר פעל רבות לטובת העיתון מבקש לפרסם מכתב ביקורתי לעורך והעורך אף לא טורח לענות לו חובה עלינו למחות מתוך אהבה. בראיה היסטורית אנחנו יודעים עד כמה חשובה הייתה ביקורתו של ירמיהו. מי יודע מה הייתה ההתפתחות ההיסטורית אילו צדקיהו המלך היה מקשיב לנביא ולוקח את דבריו ללבו. דווקא אנחנו חייבים ללמוד את לקחי העבר – תחילת הדרך בתיקון ליקויי העבר היא פתיחות לביקורת שמטרתה לבנות.