בית המשפט העליון לא יתערב בענייין בניה בלתי-חוקית ערבית בירושלים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 1555/06
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

כבוד השופט א' א' לוי

העותר:
אריה יצחק קינג

נ ג ד

המשיבים:
1. עיריית ירושלים
2. ראש העיר ירושלים ויו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה
3. משטרת ישראל
4. מפקד מחוז ירושלים במשטרה
5. משרד הפנים – היחידה הארצית לפיקוח על הבניה
6. מנהלת מחוז ירושלים במשרד הפנים
7. השר לתשתיות לאומיות
8. משרד האוצר – האופוטרופוס על נכסי נפקדים
9. ראש הממשלה ושר האוצר
10. משרד המשפטים – האופוטרופוס על נכסי נפקדים
11. שר המשפטים
12. חברת החשמל, מזרח ירושלים
13. מנהל חברת החשמל, מזרח ירושלים
14. חברת מפעל המים רמאללה
15. שמרי ג'יהאד
16. ראוח'י אבו רמליה

עתירה למתן צו על-תנאי

תאריך הישיבה:
י"ז באייר התשס"ו (15.5.2006)

בשם העותר:
בעצמו

בשם המשיבים 1-2:
עו"ד נורית הדס

בשם המשיבים 3-11:
עו"ד הרן רייכמן

בשם המשיבים 12-13:
עו"ד יעקב לאון

בשם המשיבה 14:
עו"ד חלבי אוסאמה

בשם המשיבים 15-16:
עו"ד סח מוסטפה

פסק-דין

השופטת ד' ביניש:



1. העותר הגיש עתירה רחבת היקף וממדים בה ביקש מאיתנו ליתן צווים שיורו לרשויות אכיפת החוק לפעול לאכיפת דיני התכנון והבניה בירושלים המזרחית.

בטיעוניו לפנינו הבהיר העותר כי כדי להדוף טענות אפשריות של המשיבים שמדובר בעתירה כוללנית, בחר להתמקד באזורים מסויימים בהם מצוי מקבץ של הפרות חוק. העותר התמקד, אפוא, בשני מבנים, אשר ביחס אליהם מתקיימים הליכים בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, ובאחד מהם כבר הוטל על המחזיק במבנה צו הריסה. בענין זה ביקש העותר שנורה למשיבים לפעול להריסתם של המבנים, אם בבוא המועד לא יבוצע צו ההריסה. בנוסף לדוגמא הפרטנית, פרש העותר יריעה רחבה ותיאר בדו"ח כולל שצירף לעתירתו את הבניה הבלתי חוקית במזרח ירושלים והיקפה. כמו כן, העלה טענות כנגד אי-כיבוד צווי הפסקת עבודות וצווי הריסה. עוד ביקש צווים להסרת עמודי חשמל שלטענתו הציבה חברת החשמל המזרח ירושלמית ללא היתר, וכן לנתק מהתשתית העירונית חיבורי מים, שלטענתו חוברו שלא כדין.

העותר הציג עצמו כעותר ציבורי אשר מקדיש את מירב זמנו ומרצו לקדם את נושא אכיפת החוק במזרח ירושלים. מהנטען בעתירה עולה, כי העותר פועל מתוך אידיאולוגיה של ייצוג אינטרס, שעל-פי אמונתו הוא אינטרס ישראלי ויהודי בעיר.

יהיו אשר יהיו מניעיו של העותר, אין ספק שהוא מתריע על תופעות חמורות של הפרות דיני התכנון והבניה בירושלים, והוא מתדפק על דלתות הרשויות השונות המופקדות על אכיפת החוק, ובהן העיריה, המשטרה, משרד הפנים, ומשרדי הממשלה השונים כדי שיפעלו לאכיפת החוק ולהסרת מחדלי האכיפה שהם רבים וחמורים.

2. המשיבים מטעם הרשויות אינם מכחישים כי בירושלים קיימת תופעה חמורה של הפרות בניה. עם זאת טוענים הם כי אופן עבודתם, האמצעים העומדים לרשותם, והתנאים המיוחדים הכרוכים בהוצאה לפועל של צווים בירושלים, מחייבים טיפול פרטני אשר מטבע הדברים אינו יכול להיות כולל אלא על-פי סדרי עדיפויות. בהודעתה של העיריה, שהוגשה בתגובה לעתירה, נטען כי העיריה משקיעה משאבים בפיקוח על הבניה, בביצוע הריסות של בניה בלתי-חוקית בהתאם להחלטות בתי המשפט ולצווים מינהליים, והכל במגבלות תקציב וכוח אדם, וכן שיקולים מבצעיים של משטרת ישראל.

המדינה מצידה הודיעה לבית המשפט כי הוחלט על הקמת צוות בראשות מנהל המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה, בשיתוף ועל דעת הגורמים הרלוונטיים במשרד הפנים, עיריית ירושלים, משטרת ישראל, ומשרד התשתיות הלאומיות, לשם בחינת מדיניות האכיפה בירושלים ולקביעת סדרי עדיפויות באכיפת החוק על הבניה הבלתי-חוקית בירושלים. על רקע החלטה זו ובשים לב לכך שננקטים צעדי אכיפה על-פי סדרי העדיפויות של הגורמים המופקדים על הנושא, טוענת המדינה כי אין מקום להתערבותו של בית משפט זה בשיקול דעת הרשויות בכל הנוגע לסדרי העדיפויות המכתיבים את פעולת הרשויות ובאופן ביצוע האכיפה.

3. טענות המדינה מקובלות עלינו. בעתירה העלה העותר שלל עניינים ונושאים; ייאמר תחילה כי אף שהעותר הציג את העתירה כפרטנית, הרי מלבד שני מקרים פרטניים התלויים ועומדים בפני בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, ומטעם זה הם אינם יכולים להתברר בבית משפט זה, הסעד המבוקש הוא כוללני ואינו מסוג הסעדים שבית משפט זה נוהג ליתן. רשויות אכיפת החוק אינן מתנערות מחובתן לקיים אכיפת חוק בירושלים ואף להגבירה. בראש הצוות שהוקם במשרד המשפטים לשם כך, עומד מנהל המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין, אשר המחלקה שעליה הוא מופקד הוקמה במיוחד לנושא האכיפה בכל הארץ. עתה משהוחלט לקדם את הטיפול בנושא הבניה הבלתי-חוקית בירושלים, מסור הטיפול לגורמים המקצועיים האמונים על אכיפת החוק ועל קביעת סדרי העדיפויות ביחס לאמצעי האכיפה ולהיקפה.

עלינו להביא בחשבון כי המשאבים הנדרשים למילוי המשימה הם בידי הרשות המבצעת ומדיניות האכיפה נקבעת על-פי סדרי העדיפויות שהיא מציבה לעצמה; זאת על-פי מוקדי הפרת החוק, האמצעים שבידי הרשויות השונות, ועל-פי היכולת המעשית והמבצעית. בכל אלה, לא נראה להתערב כל עוד אין הרשות מתנערת מחובתה לאכוף חוק. אין ספק כי אכן יש הפרות חוק רבות וחמורות בתחום הבניה בירושלים, וחזקה על הרשויות המופקדות על הנושא שיפעלו לקידומו בהתאם לאמור בהודעה שהגישו לבית המשפט.

4. בנסיבות האמורות, לא קמה, אפוא, עילה להתערבותנו בפעילות הרשויות המוסמכות לכך, מה גם שהן עצמן החליטו לפעול לקידום הנושא בדרגים המקצועיים. לענין זה יפים הדברים שנאמרו בבג"ץ 551/99 שקם בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ, פ"ד נד(1) 112, בעמוד 125:

"...התפקיד של אכיפת החוק מוטל על הרשויות המוסמכות של המינהל הציבורי, ולא על בית המשפט. בידי הרשויות המוסמכות מופקדים המשאבים הנדרשים לאכיפת החוק. משאבים אלה לעולם אינם מספיקים לצורך אכיפה מלאה של כל החוקים. לכן, שומה על הרשויות המוסמכות לכלכל את צעדי האכיפה במסגרת המשאבים, בהתאם למדיניות אכיפה ולפי סדרי עדיפות המשתנים עם הנסיבות. תפקידו של בית המשפט בתחום זה מוגבל. הוא אינו אמור לבוא במקום הרשות המוסמכת ולקבוע עבורה תכנית פעולה לאכיפת החוק. הוא גם לא יתן הצהרה כללית ומופשטת...שחובה על הרשות המוסמכת לאכוף את החוק. פשיטא שחובה זאת מוטלת על הרשות המוסמכת. היא נובעת מן החוק, ואין צורך, אף אין תועלת, בהצהרה של בית המשפט שהרשות המוסמכת חייבת לקיים את החוק. הצהרה כזאת היא בגדר סעד כוללני ומופשט שאינו מקובל על בית המשפט.".

אשר על כן, העתירה נדחית.
ניתן היום, י"ז באייר התשס"ו (15.5.2006).