הותקפתי

הותקפתי במוסף ספרים של עיתון הארץ היום.

מי זוכר את השיר הבית"רי?

בתגובה למכתבו של ישראל מידד "מי קרא למי נאצי" ("הארץ, ספרים", 21.6): אין ספק שבגין לא היה היחיד שייחס ליריביו את הכינוי "נאצים"; אקדים ואומר כי בעיני כל מי שמשווה מישהו להיטלר (ערפאת, למשל) מגמד את דמותה של המפלצת הנאצית וממילא גם את השואה. אבל אם מבקש ישראל מידד להפקיד בידי בן גוריון את זכות הראשונים להשוואה הפסולה להיטלר, והוא מביא דוגמאות מכמה דברי הבל שאמר בן גוריון כשהשווה בעקיפין את ז'בוטינסקי להיטלר בכינוי האומלל "ולדימיר היטלר" - הייתי מבקש להזכיר לו שיר שיש עדיין הזוכרים אותו (אם כי מספרם מתמעט והולך בדרך הטבעית ביותר), שיר שהיו שרים חניכי בית"ר במצעדיהם בשנות ה-30: "סטלין, היטלר, בן גוריון, טה-דה-ריסה בום/ נשלח אותם לאבדון, טה-דה-ריסה בום". ואחרי עוד כמה שורות (שכבר שכחתי אבל אני בטוח שיש הזוכרים), בא הפזמון המזהה: "בית"רים, בית"רים, טה-דה-ריסה בום-בום-בום/ בית"רים, בית"רים, טה-דה-ריסה בום". וכל זה בלי לדבר על מה שנכתב באותן השנים בעיתון "חזית העם", ביטאונה של המפלגה הרביזיוניסטית, על יריביה של מפלגה זו.

דוד שחם

הרצליה