העתירה נגד בשארה
בבית המשפט העליון בירושלים בג"צ
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
העותרת: שורת הדין – Israel Law Center
ע"י ב"כ עוה"ד ניצנה דרשן-לייטנר
ו/או רועי כוכבי
מרח' הותיקים 11 פתח תקוה, 49389
טל: 03-7361519, פקס: 03-7361520
- נ ג ד -
המשיבים: 1. יו"ר הכנסת
2. שר הפנים
ע"י ב"כ היועץ המשפטי לממשלה
רח' צלאח א-דין 29 ירושלים
טל: 02-6466590, פקס: 02-6467011
משיבים פורמלים: 3. עזמי בשארה
כנסת ישראל, ירושלים
4. ואסל טאהא
כנסת ישראל, ירושלים
5. ג'מאל זחאלקה
כנסת ישראל, ירושלים
עתירה
מוגשת בזאת עתירה לצו על תנאי המורה למשיבים לבוא לנמק וליתן טעם:
א. למשיבה מס' 1: מדוע לא תודיע למשיבים הפורמלים, לאור בטלות אזרחותם, לפנות לאלתר את מקומם בכנסת לבאים אחריהם ברשימת מפלגתם, בל"ד, ומדוע לא תפעל לסיום כהונתם של המשיבים הפורמלים, לפינויים ממשכן הכנסת, ולהשבעתם של חברי הכנסת החדשים הבאים אחריהם ברשימה.
ב. למשיב מס' 2: מדוע לא ימחוק את רישום אזרחותם של המשיבים הפורמלים ממרשם האוכלוסין עקב בטלות אזרחותם, ומדוע לא ינקוט בכל הפעולות הנובעות מביטול הרישום כאמור, לרבות מחיקתם מפנקס הבוחרים לכנסת, שינוי הרישום הרלוונטי בתעודות הזהות של המשיבים הפורמלים, והחלפת דרכוניהם בתעודות מעבר.
ואלה נימוקי העתירה:
1. העותרת הינה עמותה רשומה (מס' 58-0402469) הפועלת להגנה על זכויות העם היהודי ולשמירה על זכויות האדם במדינת ישראל. בין היתר מייצגים חברי העותרת קורבנות טרור בתביעות כנגד ארגוני טרור ומדינות תומכות טרור.
2. המשיבים הפורמלים, חברי הכנסת עזמי בשארה, ואסל טאהא וג'מאל זחאלקה (להלן: "המשיבים הפורמלים") הינם חברי כנסת מטעם רשימת בל"ד.
3. ביום 7.9.06 ביקרו המשיבים הפורמלים בסוריה.
4. בסוריה נפגשו המשיבים הפורמלים עם נשיא סוריה ועם חבריה הבכירים של מפלגת השלטון הסורית, מפלגת הבעת'.
5. עם יציאתם לסוריה, פקעה אזרחותם הישראלית של המשיבים הפורמלים, כמבואר להלן.
6. על פי סעיף 5 לתקנות-שעת-חירום (יציאה לחוץ לארץ), התש"ח-1948, אשר הוארכו בפקודת הארכת תוקף של תקנות-שעת-חירום (יציאה לחוץ לארץ), מס' 7 לש' תש"ט-1948, כניסת אזרח ישראלי לאחת הארצות המנויות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 (להלן: "החוק למניעת הסתננות"), טעונה היתר מאת שר הפנים או ראש הממשלה. וזו לשון הסעיף:
5. על אף האמור בכל דין, לא יצא אדם לאחת הארצות המפורטות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954, אלא בהיתר משר הפנים, או מראש הממשלה, ולא ייכנס אזרח ישראלי או תושב ישראלי בכל דרך שהיא לאחת מארצות אלה אלא בהיתר כאמור.
[ההדגשה אינה במקור].
7. סוריה הינה אחת הארצות המנויות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות האמור. ראו לשון הסעיף:
2א. היוצא, ביודעין ושלא כדין, מישראל ללבנון, לסוריה, למצרים, לעבר-הירדן, לסעודיה, לעיראק, לתימן או לכל חלק מארץ ישראל שמחוץ לישראל, דינו – מאסר ארבע שנים או קנס חמשת אלפים לירות.
8. במהלך השנים הותרה היציאה מישראל למצרים, לבנון, ירדן, יהודה, שומרון ורצועת עזה, צפון סיני ומרכז סיני, מרחב שלמה ורמת הגולן. אזורים אלה אינם נמנים עוד עם הארצות עליהן חל סעיף 2א לחוק למניעת הסתננות.
9. להבדיל מאלה, מעמדה של סוריה מעולם לא השתנה, וכניסת אזרח ישראלי אליה טעונה היתר משר הפנים או ראש הממשלה. כניסה לסוריה ללא היתר או רישיון שכזה מהווה מעשה שלא כדין.
10. על פי סעיף 11(א) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק האזרחות"), אזרח ישראלי היוצא מישראל לאחת מן הארצות המנויות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות, שלא כדין, רואים אותו כמי שויתר על אזרחותו הישראלית, ואזרחותו מתבטלת מיום יציאתו מישראל. ראו לשון הסעיף:
11. (א) אזרח ישראלי שיצא מישראל שלא כדין לאחת מהמדינות הנזכרות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד–1954, או רכש את אזרחותה, יראוהו כמי שויתר על אזרחותו הישראלית והיא תתבטל מיום יציאתו מישראל; ביטול אזרחותו הישראלית של אדם לפי סעיף זה, מבטל גם את אזרחותו הישראלית של ילדו הקטין שאיננו תושב ישראל.
11. מן המקובץ עולה כי אזרח ישראלי, אשר יוצא לסוריה מישראל, בכל דרך שהיא, ללא היתר מאת שר הפנים או ראש הממשלה – אזרחותו פוקעת מיום יציאתו מישראל.
12. המשיבים הפורמלים יצאו כאמור לסוריה ביום 7.9.06, מבלי שהיה בידם היתר מאת שר הפנים או ראש הממשלה להיכנס אליה, ולפיכך אזרחותם הישראלית פקעה מיום יציאתם.
13. עם פקיעת אזרחותם, פוקעת זכותם של המשיבים הפורמלים לשמש כחברי הכנסת.
14. על פי סעיף 6 לחוק יסוד: הכנסת, זכאי להיבחר לכנסת רק מי שהוא אזרח ישראל. האזרחות הישראלית על פי חוק היסוד הינה תנאי מכונן, תנאי-בלעדיו-אין, לחברות בבית המחוקקים הישראלי.
15. ביום 24.1.07 פנתה העותרת באמצעות ב"כ אל המשיבה מס' 1, יו"ר הכנסת (להלן: "המשיבה מס' 1"), בדרישה להודיע למשיבים הפורמלים, לאור פקיעת אזרחותם, לפנות לאלתר את מקומם בכנסת לבאים אחריהם ברשימת מפלגתם, בל"ד, וכן לפעול לסיום כהונתם של המשיבים הפורמלים, לפינויים ממשכן הכנסת, ולהשבעתם של חברי הכנסת החדשים הבאים אחריהם ברשימה.
פניית העותרת אל המשיבה מס' 1 מיום 24.1.07 מצ"ב לעתירה ומסומנת ע/1.
16. כמו כן, באותו היום פנתה העותרת למשיב מס' 2, שר הפנים (להלן: "המשיב מס' 2"), בדרישה למחוק את רישום אזרחותם של המשיבים הפורמלים ממרשם האוכלוסין, עקב בטלות אזרחותם, ולנקוט בכל הפעולות הנובעות מביטול הרישום כאמור, לרבות מחיקתם מפנקס הבוחרים לכנסת, שינוי הרישום הרלוונטי בתעודות הזהות של חברי הכנסת הנ"ל, והחלפת דרכוניהם בתעודות מעבר.
פניית העותרת אל המשיב מס' 2 מיום 24.1.07 מצ"ב לעתירה ומסומנת ע/2.
17. המשיבה מס' 1, באמצעות היועצת המשפטית לכנסת, השיבה לעותרת, כי חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951, בסעיף 10(א) בו, מאפשר לחברי הכנסת חופש תנועה ואינו מגביל את יציאתם לחוץ לארץ אלא בעיתות מלחמה.
18. לטענת היועצת המשפטית לכנסת, ההוראה הקבועה בסעיף 10(א) האמור, גוברת על הוראת סעיף 5 לתוספת לפקודת הארכת תוקף של תקנות-שעת-חירום (יציאה לחוץ לארץ), מס' 7 לש' תש"ט-1948, המתנה יציאה לאחת המדינות המנויות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות בקבלת היתר או רשיון.
19. לפיכך, לטענתה, רשאי חבר כנסת לצאת לארצות המנויות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות אף ללא היתר או רשיון, ואזרחותו אינה פוקעת כפועל יוצא מכך. פרשנות זו, לדבריה, אף עולה בקנה אחד עם מעמדה של חסינות חברי הכנסת כעקרון חוקתי.
תשובת המשיבה מס' 2 מיום 24.1.07 מצ"ב לעתירה ומסומנת ע/3.
20. המשיב מס' 2 לעומת זאת, לא השיב לפניית העותרת עד היום.
21. העותרת סבורה, כי שגגה נפלה בחלקה של המשיבה מס' 1, ומחדל בחלקו של המשיב מס' 2. לפיכך אין לעותרת מנוס אלא לפנות לבית משפט נכבד זה אשר יורה למשיבים לפעול על פי סמכויותיהם שבדין.
ומכאן העתירה.
אלה טעמי העתירה:
22. אין חולק כי סעיף 10(א) לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א- 1951 (להלן: "חוק החסינות"), מתיר לחברי הכנסת יציאה חופשית לחוץ לארץ פרט לימי מלחמה; ברם, הסעיף האמור אינו מגן על כניסתם הבלתי חוקית של המשיבים הפורמלים לסוריה.
23. סעיף 5 לתוספת לפקודת הארכת תוקף של תקנות-שעת-חירום (יציאה לחוץ לארץ), מס' 7 לש' תש"ט-1948 (להלן: "התוספת לפקודה"), וסעיף 11(א) לחוק האזרחות התשי"ב-1952 (להלן: "חוק האזרחות"), עניינם כניסתו של אזרח ישראלי לאחת הארצות המנויות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות. עניינם של הסעיפים הללו אינו ביציאה מישראל דרך כלל, כי אם בכניסה לארצות מסוימות. על כניסה לארצות הללו אין סעיף 10(א) לחוק החסינות בא להגן, לא על פי לשונו ולא על פי תכליתו.
כניסה למדינת אויב טעונה היתר
24. לשונו של סעיף 5 לתוספת לפקודה ברורה. על פי הסיפא לסעיף, לא יכנס אזרח ישראלי או תושב ישראלי לאחת הארצות המנויות בסעיף 2א לחוק ההסתננות (להלן: "ארצות אויב"), ללא היתר משר הפנים או מראש הממשלה. לפיכך, כניסה של אזרח ישראלי לאחת הארצות הללו בלא היתר כאמור הינה שלא כדין.
25. גם הוראתו של סעיף 11(א) לחוק האזרחות הינה חד משמעית. על פי הסעיף, יציאתו של אזרח ישראלי למדינת אויב או רכישת אזרחותה, מבטלת את אזרחותו הישראלית מיום יציאתו את ישראל.
26. ברי, כי על אף שסעיף 11(א) נוקט לשון "יציאה" הטעונה היתר, הכוונה היחידה שניתן לייחס לסעיף הינה שהכניסה למדינת אויב טעונה היתר. לאור ההסטוריה החקיקתית של הסעיף ולאור תכליתו, כל פרשנות אחרת, ובעיקר פרשנות מילולית דווקנית של הביטוי "יציאה", תסכל את תכלית הסעיף לחלוטין.
27. נפתח ונאמר, כי בשעה שנחקקו תקנות שעת חירום (יציאה לחוץ לארץ), תש"ח-1948, החוק למניעת הסתננות (1954) וחוק האזרחות (1952), "יציאה" לאחת מארצות האויב היתה זהה לחלוטין, מבחינה פרקטית, עם "כניסה" אליה.
28. הטעם לכך הוא שבאותם ימים, כל הטריטוריות הגובלות בישראל נמנו על הארצות המנויות בסעיף 2א לחוק למניעת ישראל; בה בעת, כל הטריטוריות המנויות בסעיף האמור גבלו בישראל, או שעל מנת "לצאת" אליהן (דהיינו, "להיכנס" אליהן) היה על האזרח הישראלי לעבור דרך טריטוריה כלשהי מבין אלה המנויות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות.
29. כך לדוגמא, עיראק, סעודיה ותימן אינן גובלות בישראל, אך על מנת "לצאת" אליהן היה על אזרח ישראל לעבור דרך עבר הירדן או סוריה, דרך עבר הירדן, או דרך עבר הירדן וסעודיה, בהתאמה. ברור, אם כן, כי החיקוקים האמורים עניינם "כניסה" של אזרחים ישראלים לארצות האויב, ולא "יציאה" של אזרחים ישראלים מישראל דרך כלל.
30. שנית, הפרשנות על פיה כניסתו של אזרח ישראלי לארצות אויב היא המחייבת היתר ולא יציאתו, היא הפרשנות המקיימת את הוראות החיקוקים האמורים, ומקיימת את תכליתם. על כן יש להעדיפה על פני פרשנות המאיינת את ההוראות הללו. פרשנות זו גם עולה בקנה אחד עם הכלל, המעוגן גם בסעיף 6 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, על פיו כל אדם רשאי לצאת את ישראל בכל עת.
31. שלישית, הפרשנות שמעניקות רשויות השלטון בישראל להוראת סעיף 11(א) לחוק האזרחות זהה עם הפרשנות הראויה אליבא דהעותרת. פרשנות זו עולה, לדוגמא, מדברים שמסרה המדינה לבית משפט נכבד זה באחד העניינים, ואשר נראה כי אומצו על ידי בית המשפט הנכבד. ראו בג"צ 7164/02 ג'וואמיס ואח' נ' שר הפנים ואח', נט(2) 232:
"כניסה שלא כדין למדינת אויב או רכישת אזרחות של מדינת אויב מביאה לביטול האזרחות הישראלית, כאמור בסעיף 11(א) לחוק האזרחות, כפי שחוקק בחוק האזרחות (תיקון מס' 4), תש"ם-1980".
[ההדגשה אינה במקור].
32. הלכה היא, כי הפרקטיקה של הרשות מהווה עדות לפרשנות הראויה של החוק (בג"צ 333/68 מפעלי מושבי הדרום בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים פ"ד כג(1) 508; בג"צ 6395/98 אלקושי נ' קצין התגמולים פ"ד נד(1) 454). פרשנותן של הרשויות בעניין זה, והפרקטיקה הנוהגת בהן בסוגיה זו, מהוות "עדות נאמנה כיצד הבינו את החוק מעצביו ומבצעיו" והן מוסיפות "נופך של תמיכה וחיזוק לפירוש העולה בקנה אחד עמה", כדברי בית משפט נכבד זה בעניין בג"צ 333/68 הנ"ל.
33. לפיכך, עניינו של סעיף 11(א) לחוק האזרחות אינו יציאה של אזרח ישראלי לחוץ לארץ, אלא כניסה של אזרח ישראלי לאחת מארצות האויב; הסעיף האמור אינו מתנה את היציאה מן המדינה בקבלת היתר או רישיון, אלא דורש היתר כתנאי לכניסה לאחת מארצות האויב.
סעיף 10(א) לחוק החסינות
34. סעיף 10(א) לחוק החסינות אינו מתיר לחברי כנסת להיכנס למדינת אויב, ועמדת היועצת המשפטית לכנסת בעניין זה, בכל הכבוד, בטעות יסודה.
35. סעיף 10(א) לחוק החסינות קובע כדלקמן:
10(א) "שום הוראה המתנה את היציאה מן המדינה בקבלת היתר או רשיון לא תחול על חבר הכנסת אלא בימי מלחמה".
סעיף זה, כפשט לשונו, עוסק ביציאת חבר הכנסת מן הארץ בלבד.
36. הן מלשונו של סעיף 10(א) והן מתכליתו אתה למד כי סעיף זה איננו נוגע כלל לכניסת חבר הכנסת לארצות אויב.
37. על פי לשונו: הסעיף מדבר ב"יציאה מן המדינה" בלבד. דהיינו – מדובר אך ורק על אקט היציאה מן הארץ, ואין הסעיף עוסק בכניסה למדינה או לטריטוריה כלשהי.
38. על פי תכליתו: תכליתו של סעיף 10(א) הינה להבטיח את חופש התנועה של חבר הכנסת על מנת לאפשר לו למלא את תפקידו. מטעם זה ממוקם הסעיף בחוק העוסק, בין היתר, ב"זכויות" חברי הכנסת. ואכן הזכות לחופש התנועה היא זכות מזכויותיו של חבר הכנסת. הסעיף נועד להגן על חבר הכנסת מפני הגבלות שאחרת עלולות היו להיות מוטלות על חופש התנועה שלו ולהפריע לו במילוי תפקידו.
39. אין תכליתו של סעיף 10(א) ליתן לחבר הכנסת היתר מראש לעבור על החוק, ולהיכנס לארצות אויב; מה עוד, שכניסה לארצות כאלה בוודאי אינה חלק מתפקידו של חבר הכנסת על פי אמת מידה סבירה כלשהי, ואינה יכולה להיחשב כפעילות אינהרנטית לתפקידו. מטרתו של הסעיף לאפשר לחבר הכנסת לצאת את הארץ כל אימת שיחפות מבלי להיתקל בקשיים מיוחדים.
40. פרשנות זו מתיישבת היטב עם הסיפא לסעיף המסייג את האמור ברישא לו וקובע, כי "בימי מלחמה" יחולו על חבר הכנסת הוראות המתנות "יציאה מן המדינה" בקבלת היתר או רישיון. מאי נפקה מינה "בימי מלחמה"?
41. לו אכן היה סעיף 10(א) חל על כניסתם של חברי הכנסת לארצות אויב, אזי לא היה צורך בסייג של "ימי מלחמה". אין כל היגיון בכך שיציאה לארצות אויב תאסר במיוחד רק בימי מלחמה, שכן בין ישראל לבין כל ארצות האויב שאיסור הכניסה אליהן לא בוטל – ובכלל זה בין ישראל וסוריה – שורר מצב מלחמה, והכניסה אליהן אסורה תמיד.
42. מה מייחד איפוא "ימי מלחמה", מבחינת חופש התנועה של חבר הכנסת והטלת מגבלות על יציאתו את תחומי המדינה, מ"ימי שלום"? הבדל זה נעוץ בשירותו הצבאי של חבר הכנסת.
43. חבר כנסת פטור אמנם מחובת שירות סדיר (אלא אם כן החליטה הכנסת אחרת בימי מלחמה), אך אינו פטור משירות מילואים. ראה סעיף 7 לחוק החסינות:
7. (א) חבר הכנסת פטור מחובת שירות סדיר לפי חוק שירות ביטחון, תש"ט-1949, ומכל חובת שירות לפי חוק אחר, אם לא החליטה הכנסת החלטה אחרת בימי מלחמה.
(ב) אין חבר הכנסת פטור מחובת שירות מילואים לפי חוק שירות בטחון, תש"ט-1949; אולם הסידורים בדבר המועד למילוי חובה זו ייקבעו על ידי ועדת הכנסת בהתיעצות עם שר הבטחון או עם בא כוחו.
44. סעיף 10(א) לחוק החסינות מאפשר לחברי כנסת, החייבים בשירות מילואים ואשר עלולים להתחייב בשירות סדיר, לצאת מן הארץ גם ללא היתר משלטונות הצבא, כפי שנדרש לכך אזרח המחויב בשירות צבאי, להוציא בעיתות מלחמה.
45. תקנות שעת חירום (יציאה לחוץ לארץ), תש"ח-1948, מטילות מגבלות שונות על יציאה מן הארץ. בין היתר הן קובעות מגבלות על יציאת יוצאי צבא לחוץ לארץ, ומתנות אותה בקיומו של היתר מאת שר הביטחון (תקנות 8-10).
46. על מנת שלא להגביל את יציאתו של חבר כנסת לחוץ לארץ במידה העולה על הנדרש, מתירה הוראת סעיף 10(א) לחבר הכנסת לצאת את הארץ ללא היתר כנדרש, להוציא בעיתות מלחמה. הטעם למגבלה הוא שבימי מלחמה האינטרס הציבורי שבהגבלת יציאתו של חבר הכנסת לחוץ לארץ גובר על האינטרס הציבורי שבהבטחת חופש התנועה שלו. זהו אותו רציונל העומד בבסיס הוראת סעיף 7(ב) לחוק החסינות הפוטר חבר כנסת משירות סדיר אלא אם החליטה הכנסת אחרת בימי מלחמה.
47. אשר על כן, ענייננו של סעיף 10(א) לחוק החסינות מוגבל ליציאתו של חבר הכנסת מן הארץ בלבד, והוא אינו קובע דבר וחצי דבר לגבי כניסת חבר הכנסת לארצות אויב. לפיכך, סעיף זה אינו רלוונטי לנושא העתירה, ואינו מתיר לחבר הכנסת להיכנס לארץ אויב.
סעיף 1 לחוק החסינות
48. גם סעיף הסל המעניק חסינות לחברי כנסת אינו מגן על כניסת חברי כנסת לארץ אויב ללא היתר כדין.
49. סעיף 1(א) לחוק החסינות מעניק חסינות לחברי כנסת מפני דין פלילי או אזרחי ומפני כל פעולה משפטית. ראה לשון הסעיף:
1. (א) חבר הכנסת לא ישא באחריות פלילית או אזרחית, ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית, בשל הצבעה, או בשל הבעת דעה בעל פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה – בכנסת או מחוצה לה – אם היו ההצבעה, הבעת הדעה או המעשה במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו, כחבר הכנסת.
50. אכן, העובר על סעיף 2א לחוק למניעת הסתננות מבצע עבירה פלילית. על פי הוראת הסעיף האמור, יציאה לאחת המדינות האסורות מישראל, ביודעין ושלא כדין, הינה עבירה שדינה מאסר ארבע שנים או קנס. ואמנם, היועץ המשפטי לממשלה פתח בחקירה פלילית כנגד המשיבים הפורמלים עם חזרתם ארצה, בחשד כי עברו על הוראות סעיף 2א לחוק.
51. ברם, עתירה זו אין עניינה הדין הפלילי או הפעלת סנקציה פלילית כלשהי נגד המשיבים הפורמליים. העתירה מתבססת על הוראת סעיף 11(א) לחוק האזרחות, על פיו, אזרח ישראלי היוצא מישראל לאחת מארצות האויב, שלא כדין, רואים אותו כמי שויתר על אזרחותו הישראלית, ואזרחותו מתבטלת מיום יציאתו מישראל. לא למותר להביא כאן, שוב, את לשון הסעיף במלואו:
11. (א) אזרח ישראלי שיצא מישראל שלא כדין לאחת מהמדינות הנזכרות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד–1954, או רכש את אזרחותה, יראוהו כמי שויתר על אזרחותו הישראלית והיא תתבטל מיום יציאתו מישראל; ביטול אזרחותו הישראלית של אדם לפי סעיף זה, מבטל גם את אזרחותו הישראלית של ילדו הקטין שאיננו תושב ישראל.
52. סעיף 11(א) הוא איבר מאיבריו של המשפט המינהלי הישראלי, והוא אינו מטיל על מי שנכנס לארץ אויב אחריות פלילית או אזרחית. הוא אף אינו טומן בחובו ביצוע פעולה משפטית, באשר אזרחותו הישראלית של מי שנכנס לארץ אויב שלא כדין מתבטלת מאליה, בלי צורך באקט משפטי כלשהו. כל אקט הבא בעקבות פקיעת האזרחות נובע הימנה, ואינו גורם לה.
53. מכאן שחסינות חבר הכנסת אינה עומדת לו מפני פקיעת אזרחותו עקב כניסתו שלא כדין לארץ אויב.
54. מבלי לגרוע מן האמור לעיל, הרי שגם לו היתה החסינות המהותית רלוונטית באופן עקרוני למקרה זה, הרי שיסוד הכרחי מיסודות החסינות המהותית, על פי סעיף 1 לחוק החסינות, הוא שהמעשה שביצע חבר הכנסת נעשה במסגרת מילוי תפקידו.
55. סוריה הינה אויב מר העומד מאחורי פיגועי הטרור הקשים והרצחניים ביותר בישראל, המחמש ומממן את הגרועים שבארגוני הטרור, לרבות חמאס וחיזבאללה; אויב שסיפק רקטות וטילים לחיזבאללה, בהם נעשה שימוש מסיבי נגד אזרחי ישראל – יהודים כערבים – בקיץ האחרון; אויב שמאפשר לראשי חמאס והג'יהאד האסלאמי לנהל מתוך שטחו מאבק אלים חסר פשרות להחרבת מדינת ישראל ולרצח תושביה; אויב החובר לאיומי ההשמדה האיראניים המפורשים על מדינת ישראל והעם היהודי; אויב שראשיו אינם חדלים מלהתגרות בישראל ולאיים עליה; אויב שפועל לאחרונה לחמם את חזית רמת הגולן, במטרה לגרום התלקחות רבתי בצפון.
56. כניסה לסוריה שלא כדין איננה מעשה שנעשה במסגרת מילוי תפקידו של חבר כנסת בישראל. המשיבים הפורמלים נסעו לסוריה בלא קשר לתפקידם, כמוהם כאלפי אזרחים ישראלים אחרים, שיצאו למדינה זו בשנים האחרונות.
57. נסיעה לסוריה איננה אינהרנטית למילוי תפקידו של חבר הכנסת. היא איננה מצויה בתוך מתחם הסיכון האינהרנטי למילוי תפקיד זה. קביעה לפיה כניסת המשיבים הפורמליים לסוריה כמוה כהענקת היתר, עידוד ופרס לעבריינות שאין כל דרך להבינה או להצדיקה. קביעה כזו לא תהא שונה הרבה מקביעה על פיה שיתוף פעולה עם האויב הסורי או ריגול לטובתו על ידי חבר כנסת הינו מעשה שנעשה "במסגרת מילוי תפקידו" של חבר הכנסת.
אחרית דבר
58. מן האמור לעיל אנו למדים כי, ראשית, סעיף 10(א) לחוק החסינות אינו גובר על סעיף 5 לתוספת, כטענת המשיבה מס' 1. יתר על כן, במעשה נשוא עתירה זו – כניסת המשיבים הפורמלים לארץ אויב – שתי הוראות אלה כלל אינן באות לכלל התנגשות ביניהן. בעוד ההוראה הראשונה עניינה יציאה מן הארץ הטעונה רשיון או היתר, הרי שההוראה האחרונה עניינה כניסה לארץ אויב הטעונה היתר.
59. שנית, ובכל מקרה, החסינות המהותית של חברי הכנסת אינה חלה על פקיעת אזרחותו של חבר כנסת הנכנס ללא רשיון לארץ אויב, הואיל וזו מתרחשת מאליה, ללא צורך באקט משפטי וללא התחייבות בדין הפלילי או האזרחי, ומאחר ובכל המקרה כניסה לארץ אויב אינה נעשית במסגרת תפקידו של חבר כנסת במדינת ישראל.
60. מאחר שסעיף 10(א) לחוק החסינות אינו חל על כניסת חבר הכנסת לארץ אויב ללא היתר, והואיל ואין לחבר הכנסת חסינות מפני תוצאותיה של כניסה שלא כדין לארץ אויב, הרי שמכח סעיף 11 לחוק האזרחות – אזרחותו הישראלית של חבר הכנסת שנכנס לארץ אויב פוקעת עם כניסתו לארץ אויב.
61. אשר על כן, כניסתם של המשיבים הפורמלים לסוריה ביום 7.9.06, אשר נעשתה ללא היתר משר הפנים או מראש הממשלה, מהווה כניסה שלא כדין לאחת מארצות האויב המנויות בסעיף 2א לחוק ההסתננות, ובעקבותיה פקעה אזרחותם הישראלית של המשיבים הפורמלים.
62. משפקעה אזרחותם של המשיבים הפורמלים, פוקעת גם חברותם בכנסת ישראל.
63. כאמור, על פי סעיף 6 לחוק יסוד: הכנסת, זכאי להיבחר לכנסת רק מי שהוא אזרח ישראל. גם מפי סעיף 16א לחוק היסוד ניתן ללמוד, כי אזרחות ישראלית הינה תנאי-בלעדיו-אין לחברות בבית המחוקקים הישראלי.
64. על פי סעיף 16א לחוק יסוד: הכנסת, על אף הוראת סעיף 14(ב) לחוק האזרחות, על פיה רשאי אזרח ישראלי להיות בעל אזרחות כפולה, ויראו אותו, על פי הדין הישראלי, כאזרח ישראלי, חבר כנסת חייב לפעול לשחרורו מאזרחותו הזרה.
65. סעיף זה נובע מרצון המחוקק להגביל במידת האפשר את האפשרות שבכנסת ישראל יכהן מי שנושא אזרחות של מדינת חוץ. הטעם לכך טמון הן בחובת הנאמנות של חבר הכנסת כלפי המדינה, והן בתדמיתה של הכנסת ובאמון הציבור במוסד חשוב מאין כמותו זה.
66. החוקה המטריאלית של ישראל, כפי שהיא מוצאת את ביטויה לעניין זה בחוק יסוד: הכנסת, מעמידה אפוא את האזרחות הישראלית כתנאי יסודי לחברות בכנסת; משפוקעת אזרחותו של חבר כנסת פלוני, פוקעת עמה גם חברותו בכנסת; ולאור פקיעת אזרחותם של המשיבים הפורמלים, כאמור לעיל, פקעה אף חברותם בכנסת. הם אינם רשאים עוד לכהן בה, ועל הבאים אחריהם ברשימת בל"ד לתפוס את מקומותיהם בבית המחוקקים.
67. הפעולות אותן מתבקשים המשיבים מס' 1 ו-2 לנקוט בעניינם של המשיבים הפורמלים, כאמור בבקשות לצו על תנאי שברישת עתירה זו, אינן אלא צעדים מתבקשים וטבעיים מן המציאות המשפטית הקיימת, על פיה חדלו המשיבים הפורמלים זה מכבר להיות אזרחי ישראל. פעולות אלה אינן יוצרות את המציאות המשפטית האמורה, אלא מתחייבים ממנה ומהווים תוצאה הכרחית שלה.
68. אשר על כן ולאור האמור לעיל מתבקש בית המשפט הנכבד ליתן את הצווים על תנאי המבוקשים ברישת עתירה זו, ולאחר שמיעת נימוקי המשיבים 1 ו-2, להפוך את הצווים על תנאי למוחלטים.
__________________
ניצנה דרשן-לייטנר, עו"ד
ב"כ העותרת
יום רביעי, ט' ניסן תשס"ז, 28 מרץ 2007.
תצהיר
הנני הח"מ, רויטל סהר, נושאת ת.ז. 31822497, לאחר שהוזהרתי כי עלי לומר את האמת וכי אהיה צפויה לעונשים הקבועים בחוק במידה ולא אעשה כן, מצהירה בזה בכתב כדלקמן:
1. הנני עושה תצהירי זה בתמיכה לעתירה דנן.
2. כל העובדות והטענות המפורטות בעתירה זו נכונות למיטב ידיעתי ואמונתי.
3. זהו שמי, זו חתימתי, ותוכן תצהירי דלעיל אמת.
_________________
רויטל סהר
הנני לאשר, כי ביום 26.3.07 הופיעה בפני, ניצנה דרשן-לייטנר, במשרדי ברח' הרצל 1 בקרית אונו, גב' רויטל סהר, נושאת ת.ז. 31822497 (המוכרת לי באופן אישי), ולאחר שהזהרתיה כי עליה לומר את האמת וכי תהיה צפויה לעונשים הקבועים בחוק במידה ולא תעשה כן, אישרה את נכונות תצהירה דלעיל וחתמה עליו בפני.
_________________ _____________________
חותמת ניצנה דרשן-לייטנר, עו"ד
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
העותרת: שורת הדין – Israel Law Center
ע"י ב"כ עוה"ד ניצנה דרשן-לייטנר
ו/או רועי כוכבי
מרח' הותיקים 11 פתח תקוה, 49389
טל: 03-7361519, פקס: 03-7361520
- נ ג ד -
המשיבים: 1. יו"ר הכנסת
2. שר הפנים
ע"י ב"כ היועץ המשפטי לממשלה
רח' צלאח א-דין 29 ירושלים
טל: 02-6466590, פקס: 02-6467011
משיבים פורמלים: 3. עזמי בשארה
כנסת ישראל, ירושלים
4. ואסל טאהא
כנסת ישראל, ירושלים
5. ג'מאל זחאלקה
כנסת ישראל, ירושלים
עתירה
מוגשת בזאת עתירה לצו על תנאי המורה למשיבים לבוא לנמק וליתן טעם:
א. למשיבה מס' 1: מדוע לא תודיע למשיבים הפורמלים, לאור בטלות אזרחותם, לפנות לאלתר את מקומם בכנסת לבאים אחריהם ברשימת מפלגתם, בל"ד, ומדוע לא תפעל לסיום כהונתם של המשיבים הפורמלים, לפינויים ממשכן הכנסת, ולהשבעתם של חברי הכנסת החדשים הבאים אחריהם ברשימה.
ב. למשיב מס' 2: מדוע לא ימחוק את רישום אזרחותם של המשיבים הפורמלים ממרשם האוכלוסין עקב בטלות אזרחותם, ומדוע לא ינקוט בכל הפעולות הנובעות מביטול הרישום כאמור, לרבות מחיקתם מפנקס הבוחרים לכנסת, שינוי הרישום הרלוונטי בתעודות הזהות של המשיבים הפורמלים, והחלפת דרכוניהם בתעודות מעבר.
ואלה נימוקי העתירה:
1. העותרת הינה עמותה רשומה (מס' 58-0402469) הפועלת להגנה על זכויות העם היהודי ולשמירה על זכויות האדם במדינת ישראל. בין היתר מייצגים חברי העותרת קורבנות טרור בתביעות כנגד ארגוני טרור ומדינות תומכות טרור.
2. המשיבים הפורמלים, חברי הכנסת עזמי בשארה, ואסל טאהא וג'מאל זחאלקה (להלן: "המשיבים הפורמלים") הינם חברי כנסת מטעם רשימת בל"ד.
3. ביום 7.9.06 ביקרו המשיבים הפורמלים בסוריה.
4. בסוריה נפגשו המשיבים הפורמלים עם נשיא סוריה ועם חבריה הבכירים של מפלגת השלטון הסורית, מפלגת הבעת'.
5. עם יציאתם לסוריה, פקעה אזרחותם הישראלית של המשיבים הפורמלים, כמבואר להלן.
6. על פי סעיף 5 לתקנות-שעת-חירום (יציאה לחוץ לארץ), התש"ח-1948, אשר הוארכו בפקודת הארכת תוקף של תקנות-שעת-חירום (יציאה לחוץ לארץ), מס' 7 לש' תש"ט-1948, כניסת אזרח ישראלי לאחת הארצות המנויות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 (להלן: "החוק למניעת הסתננות"), טעונה היתר מאת שר הפנים או ראש הממשלה. וזו לשון הסעיף:
5. על אף האמור בכל דין, לא יצא אדם לאחת הארצות המפורטות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954, אלא בהיתר משר הפנים, או מראש הממשלה, ולא ייכנס אזרח ישראלי או תושב ישראלי בכל דרך שהיא לאחת מארצות אלה אלא בהיתר כאמור.
[ההדגשה אינה במקור].
7. סוריה הינה אחת הארצות המנויות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות האמור. ראו לשון הסעיף:
2א. היוצא, ביודעין ושלא כדין, מישראל ללבנון, לסוריה, למצרים, לעבר-הירדן, לסעודיה, לעיראק, לתימן או לכל חלק מארץ ישראל שמחוץ לישראל, דינו – מאסר ארבע שנים או קנס חמשת אלפים לירות.
8. במהלך השנים הותרה היציאה מישראל למצרים, לבנון, ירדן, יהודה, שומרון ורצועת עזה, צפון סיני ומרכז סיני, מרחב שלמה ורמת הגולן. אזורים אלה אינם נמנים עוד עם הארצות עליהן חל סעיף 2א לחוק למניעת הסתננות.
9. להבדיל מאלה, מעמדה של סוריה מעולם לא השתנה, וכניסת אזרח ישראלי אליה טעונה היתר משר הפנים או ראש הממשלה. כניסה לסוריה ללא היתר או רישיון שכזה מהווה מעשה שלא כדין.
10. על פי סעיף 11(א) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק האזרחות"), אזרח ישראלי היוצא מישראל לאחת מן הארצות המנויות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות, שלא כדין, רואים אותו כמי שויתר על אזרחותו הישראלית, ואזרחותו מתבטלת מיום יציאתו מישראל. ראו לשון הסעיף:
11. (א) אזרח ישראלי שיצא מישראל שלא כדין לאחת מהמדינות הנזכרות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד–1954, או רכש את אזרחותה, יראוהו כמי שויתר על אזרחותו הישראלית והיא תתבטל מיום יציאתו מישראל; ביטול אזרחותו הישראלית של אדם לפי סעיף זה, מבטל גם את אזרחותו הישראלית של ילדו הקטין שאיננו תושב ישראל.
11. מן המקובץ עולה כי אזרח ישראלי, אשר יוצא לסוריה מישראל, בכל דרך שהיא, ללא היתר מאת שר הפנים או ראש הממשלה – אזרחותו פוקעת מיום יציאתו מישראל.
12. המשיבים הפורמלים יצאו כאמור לסוריה ביום 7.9.06, מבלי שהיה בידם היתר מאת שר הפנים או ראש הממשלה להיכנס אליה, ולפיכך אזרחותם הישראלית פקעה מיום יציאתם.
13. עם פקיעת אזרחותם, פוקעת זכותם של המשיבים הפורמלים לשמש כחברי הכנסת.
14. על פי סעיף 6 לחוק יסוד: הכנסת, זכאי להיבחר לכנסת רק מי שהוא אזרח ישראל. האזרחות הישראלית על פי חוק היסוד הינה תנאי מכונן, תנאי-בלעדיו-אין, לחברות בבית המחוקקים הישראלי.
15. ביום 24.1.07 פנתה העותרת באמצעות ב"כ אל המשיבה מס' 1, יו"ר הכנסת (להלן: "המשיבה מס' 1"), בדרישה להודיע למשיבים הפורמלים, לאור פקיעת אזרחותם, לפנות לאלתר את מקומם בכנסת לבאים אחריהם ברשימת מפלגתם, בל"ד, וכן לפעול לסיום כהונתם של המשיבים הפורמלים, לפינויים ממשכן הכנסת, ולהשבעתם של חברי הכנסת החדשים הבאים אחריהם ברשימה.
פניית העותרת אל המשיבה מס' 1 מיום 24.1.07 מצ"ב לעתירה ומסומנת ע/1.
16. כמו כן, באותו היום פנתה העותרת למשיב מס' 2, שר הפנים (להלן: "המשיב מס' 2"), בדרישה למחוק את רישום אזרחותם של המשיבים הפורמלים ממרשם האוכלוסין, עקב בטלות אזרחותם, ולנקוט בכל הפעולות הנובעות מביטול הרישום כאמור, לרבות מחיקתם מפנקס הבוחרים לכנסת, שינוי הרישום הרלוונטי בתעודות הזהות של חברי הכנסת הנ"ל, והחלפת דרכוניהם בתעודות מעבר.
פניית העותרת אל המשיב מס' 2 מיום 24.1.07 מצ"ב לעתירה ומסומנת ע/2.
17. המשיבה מס' 1, באמצעות היועצת המשפטית לכנסת, השיבה לעותרת, כי חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951, בסעיף 10(א) בו, מאפשר לחברי הכנסת חופש תנועה ואינו מגביל את יציאתם לחוץ לארץ אלא בעיתות מלחמה.
18. לטענת היועצת המשפטית לכנסת, ההוראה הקבועה בסעיף 10(א) האמור, גוברת על הוראת סעיף 5 לתוספת לפקודת הארכת תוקף של תקנות-שעת-חירום (יציאה לחוץ לארץ), מס' 7 לש' תש"ט-1948, המתנה יציאה לאחת המדינות המנויות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות בקבלת היתר או רשיון.
19. לפיכך, לטענתה, רשאי חבר כנסת לצאת לארצות המנויות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות אף ללא היתר או רשיון, ואזרחותו אינה פוקעת כפועל יוצא מכך. פרשנות זו, לדבריה, אף עולה בקנה אחד עם מעמדה של חסינות חברי הכנסת כעקרון חוקתי.
תשובת המשיבה מס' 2 מיום 24.1.07 מצ"ב לעתירה ומסומנת ע/3.
20. המשיב מס' 2 לעומת זאת, לא השיב לפניית העותרת עד היום.
21. העותרת סבורה, כי שגגה נפלה בחלקה של המשיבה מס' 1, ומחדל בחלקו של המשיב מס' 2. לפיכך אין לעותרת מנוס אלא לפנות לבית משפט נכבד זה אשר יורה למשיבים לפעול על פי סמכויותיהם שבדין.
ומכאן העתירה.
אלה טעמי העתירה:
22. אין חולק כי סעיף 10(א) לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א- 1951 (להלן: "חוק החסינות"), מתיר לחברי הכנסת יציאה חופשית לחוץ לארץ פרט לימי מלחמה; ברם, הסעיף האמור אינו מגן על כניסתם הבלתי חוקית של המשיבים הפורמלים לסוריה.
23. סעיף 5 לתוספת לפקודת הארכת תוקף של תקנות-שעת-חירום (יציאה לחוץ לארץ), מס' 7 לש' תש"ט-1948 (להלן: "התוספת לפקודה"), וסעיף 11(א) לחוק האזרחות התשי"ב-1952 (להלן: "חוק האזרחות"), עניינם כניסתו של אזרח ישראלי לאחת הארצות המנויות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות. עניינם של הסעיפים הללו אינו ביציאה מישראל דרך כלל, כי אם בכניסה לארצות מסוימות. על כניסה לארצות הללו אין סעיף 10(א) לחוק החסינות בא להגן, לא על פי לשונו ולא על פי תכליתו.
כניסה למדינת אויב טעונה היתר
24. לשונו של סעיף 5 לתוספת לפקודה ברורה. על פי הסיפא לסעיף, לא יכנס אזרח ישראלי או תושב ישראלי לאחת הארצות המנויות בסעיף 2א לחוק ההסתננות (להלן: "ארצות אויב"), ללא היתר משר הפנים או מראש הממשלה. לפיכך, כניסה של אזרח ישראלי לאחת הארצות הללו בלא היתר כאמור הינה שלא כדין.
25. גם הוראתו של סעיף 11(א) לחוק האזרחות הינה חד משמעית. על פי הסעיף, יציאתו של אזרח ישראלי למדינת אויב או רכישת אזרחותה, מבטלת את אזרחותו הישראלית מיום יציאתו את ישראל.
26. ברי, כי על אף שסעיף 11(א) נוקט לשון "יציאה" הטעונה היתר, הכוונה היחידה שניתן לייחס לסעיף הינה שהכניסה למדינת אויב טעונה היתר. לאור ההסטוריה החקיקתית של הסעיף ולאור תכליתו, כל פרשנות אחרת, ובעיקר פרשנות מילולית דווקנית של הביטוי "יציאה", תסכל את תכלית הסעיף לחלוטין.
27. נפתח ונאמר, כי בשעה שנחקקו תקנות שעת חירום (יציאה לחוץ לארץ), תש"ח-1948, החוק למניעת הסתננות (1954) וחוק האזרחות (1952), "יציאה" לאחת מארצות האויב היתה זהה לחלוטין, מבחינה פרקטית, עם "כניסה" אליה.
28. הטעם לכך הוא שבאותם ימים, כל הטריטוריות הגובלות בישראל נמנו על הארצות המנויות בסעיף 2א לחוק למניעת ישראל; בה בעת, כל הטריטוריות המנויות בסעיף האמור גבלו בישראל, או שעל מנת "לצאת" אליהן (דהיינו, "להיכנס" אליהן) היה על האזרח הישראלי לעבור דרך טריטוריה כלשהי מבין אלה המנויות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות.
29. כך לדוגמא, עיראק, סעודיה ותימן אינן גובלות בישראל, אך על מנת "לצאת" אליהן היה על אזרח ישראל לעבור דרך עבר הירדן או סוריה, דרך עבר הירדן, או דרך עבר הירדן וסעודיה, בהתאמה. ברור, אם כן, כי החיקוקים האמורים עניינם "כניסה" של אזרחים ישראלים לארצות האויב, ולא "יציאה" של אזרחים ישראלים מישראל דרך כלל.
30. שנית, הפרשנות על פיה כניסתו של אזרח ישראלי לארצות אויב היא המחייבת היתר ולא יציאתו, היא הפרשנות המקיימת את הוראות החיקוקים האמורים, ומקיימת את תכליתם. על כן יש להעדיפה על פני פרשנות המאיינת את ההוראות הללו. פרשנות זו גם עולה בקנה אחד עם הכלל, המעוגן גם בסעיף 6 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, על פיו כל אדם רשאי לצאת את ישראל בכל עת.
31. שלישית, הפרשנות שמעניקות רשויות השלטון בישראל להוראת סעיף 11(א) לחוק האזרחות זהה עם הפרשנות הראויה אליבא דהעותרת. פרשנות זו עולה, לדוגמא, מדברים שמסרה המדינה לבית משפט נכבד זה באחד העניינים, ואשר נראה כי אומצו על ידי בית המשפט הנכבד. ראו בג"צ 7164/02 ג'וואמיס ואח' נ' שר הפנים ואח', נט(2) 232:
"כניסה שלא כדין למדינת אויב או רכישת אזרחות של מדינת אויב מביאה לביטול האזרחות הישראלית, כאמור בסעיף 11(א) לחוק האזרחות, כפי שחוקק בחוק האזרחות (תיקון מס' 4), תש"ם-1980".
[ההדגשה אינה במקור].
32. הלכה היא, כי הפרקטיקה של הרשות מהווה עדות לפרשנות הראויה של החוק (בג"צ 333/68 מפעלי מושבי הדרום בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים פ"ד כג(1) 508; בג"צ 6395/98 אלקושי נ' קצין התגמולים פ"ד נד(1) 454). פרשנותן של הרשויות בעניין זה, והפרקטיקה הנוהגת בהן בסוגיה זו, מהוות "עדות נאמנה כיצד הבינו את החוק מעצביו ומבצעיו" והן מוסיפות "נופך של תמיכה וחיזוק לפירוש העולה בקנה אחד עמה", כדברי בית משפט נכבד זה בעניין בג"צ 333/68 הנ"ל.
33. לפיכך, עניינו של סעיף 11(א) לחוק האזרחות אינו יציאה של אזרח ישראלי לחוץ לארץ, אלא כניסה של אזרח ישראלי לאחת מארצות האויב; הסעיף האמור אינו מתנה את היציאה מן המדינה בקבלת היתר או רישיון, אלא דורש היתר כתנאי לכניסה לאחת מארצות האויב.
סעיף 10(א) לחוק החסינות
34. סעיף 10(א) לחוק החסינות אינו מתיר לחברי כנסת להיכנס למדינת אויב, ועמדת היועצת המשפטית לכנסת בעניין זה, בכל הכבוד, בטעות יסודה.
35. סעיף 10(א) לחוק החסינות קובע כדלקמן:
10(א) "שום הוראה המתנה את היציאה מן המדינה בקבלת היתר או רשיון לא תחול על חבר הכנסת אלא בימי מלחמה".
סעיף זה, כפשט לשונו, עוסק ביציאת חבר הכנסת מן הארץ בלבד.
36. הן מלשונו של סעיף 10(א) והן מתכליתו אתה למד כי סעיף זה איננו נוגע כלל לכניסת חבר הכנסת לארצות אויב.
37. על פי לשונו: הסעיף מדבר ב"יציאה מן המדינה" בלבד. דהיינו – מדובר אך ורק על אקט היציאה מן הארץ, ואין הסעיף עוסק בכניסה למדינה או לטריטוריה כלשהי.
38. על פי תכליתו: תכליתו של סעיף 10(א) הינה להבטיח את חופש התנועה של חבר הכנסת על מנת לאפשר לו למלא את תפקידו. מטעם זה ממוקם הסעיף בחוק העוסק, בין היתר, ב"זכויות" חברי הכנסת. ואכן הזכות לחופש התנועה היא זכות מזכויותיו של חבר הכנסת. הסעיף נועד להגן על חבר הכנסת מפני הגבלות שאחרת עלולות היו להיות מוטלות על חופש התנועה שלו ולהפריע לו במילוי תפקידו.
39. אין תכליתו של סעיף 10(א) ליתן לחבר הכנסת היתר מראש לעבור על החוק, ולהיכנס לארצות אויב; מה עוד, שכניסה לארצות כאלה בוודאי אינה חלק מתפקידו של חבר הכנסת על פי אמת מידה סבירה כלשהי, ואינה יכולה להיחשב כפעילות אינהרנטית לתפקידו. מטרתו של הסעיף לאפשר לחבר הכנסת לצאת את הארץ כל אימת שיחפות מבלי להיתקל בקשיים מיוחדים.
40. פרשנות זו מתיישבת היטב עם הסיפא לסעיף המסייג את האמור ברישא לו וקובע, כי "בימי מלחמה" יחולו על חבר הכנסת הוראות המתנות "יציאה מן המדינה" בקבלת היתר או רישיון. מאי נפקה מינה "בימי מלחמה"?
41. לו אכן היה סעיף 10(א) חל על כניסתם של חברי הכנסת לארצות אויב, אזי לא היה צורך בסייג של "ימי מלחמה". אין כל היגיון בכך שיציאה לארצות אויב תאסר במיוחד רק בימי מלחמה, שכן בין ישראל לבין כל ארצות האויב שאיסור הכניסה אליהן לא בוטל – ובכלל זה בין ישראל וסוריה – שורר מצב מלחמה, והכניסה אליהן אסורה תמיד.
42. מה מייחד איפוא "ימי מלחמה", מבחינת חופש התנועה של חבר הכנסת והטלת מגבלות על יציאתו את תחומי המדינה, מ"ימי שלום"? הבדל זה נעוץ בשירותו הצבאי של חבר הכנסת.
43. חבר כנסת פטור אמנם מחובת שירות סדיר (אלא אם כן החליטה הכנסת אחרת בימי מלחמה), אך אינו פטור משירות מילואים. ראה סעיף 7 לחוק החסינות:
7. (א) חבר הכנסת פטור מחובת שירות סדיר לפי חוק שירות ביטחון, תש"ט-1949, ומכל חובת שירות לפי חוק אחר, אם לא החליטה הכנסת החלטה אחרת בימי מלחמה.
(ב) אין חבר הכנסת פטור מחובת שירות מילואים לפי חוק שירות בטחון, תש"ט-1949; אולם הסידורים בדבר המועד למילוי חובה זו ייקבעו על ידי ועדת הכנסת בהתיעצות עם שר הבטחון או עם בא כוחו.
44. סעיף 10(א) לחוק החסינות מאפשר לחברי כנסת, החייבים בשירות מילואים ואשר עלולים להתחייב בשירות סדיר, לצאת מן הארץ גם ללא היתר משלטונות הצבא, כפי שנדרש לכך אזרח המחויב בשירות צבאי, להוציא בעיתות מלחמה.
45. תקנות שעת חירום (יציאה לחוץ לארץ), תש"ח-1948, מטילות מגבלות שונות על יציאה מן הארץ. בין היתר הן קובעות מגבלות על יציאת יוצאי צבא לחוץ לארץ, ומתנות אותה בקיומו של היתר מאת שר הביטחון (תקנות 8-10).
46. על מנת שלא להגביל את יציאתו של חבר כנסת לחוץ לארץ במידה העולה על הנדרש, מתירה הוראת סעיף 10(א) לחבר הכנסת לצאת את הארץ ללא היתר כנדרש, להוציא בעיתות מלחמה. הטעם למגבלה הוא שבימי מלחמה האינטרס הציבורי שבהגבלת יציאתו של חבר הכנסת לחוץ לארץ גובר על האינטרס הציבורי שבהבטחת חופש התנועה שלו. זהו אותו רציונל העומד בבסיס הוראת סעיף 7(ב) לחוק החסינות הפוטר חבר כנסת משירות סדיר אלא אם החליטה הכנסת אחרת בימי מלחמה.
47. אשר על כן, ענייננו של סעיף 10(א) לחוק החסינות מוגבל ליציאתו של חבר הכנסת מן הארץ בלבד, והוא אינו קובע דבר וחצי דבר לגבי כניסת חבר הכנסת לארצות אויב. לפיכך, סעיף זה אינו רלוונטי לנושא העתירה, ואינו מתיר לחבר הכנסת להיכנס לארץ אויב.
סעיף 1 לחוק החסינות
48. גם סעיף הסל המעניק חסינות לחברי כנסת אינו מגן על כניסת חברי כנסת לארץ אויב ללא היתר כדין.
49. סעיף 1(א) לחוק החסינות מעניק חסינות לחברי כנסת מפני דין פלילי או אזרחי ומפני כל פעולה משפטית. ראה לשון הסעיף:
1. (א) חבר הכנסת לא ישא באחריות פלילית או אזרחית, ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית, בשל הצבעה, או בשל הבעת דעה בעל פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה – בכנסת או מחוצה לה – אם היו ההצבעה, הבעת הדעה או המעשה במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו, כחבר הכנסת.
50. אכן, העובר על סעיף 2א לחוק למניעת הסתננות מבצע עבירה פלילית. על פי הוראת הסעיף האמור, יציאה לאחת המדינות האסורות מישראל, ביודעין ושלא כדין, הינה עבירה שדינה מאסר ארבע שנים או קנס. ואמנם, היועץ המשפטי לממשלה פתח בחקירה פלילית כנגד המשיבים הפורמלים עם חזרתם ארצה, בחשד כי עברו על הוראות סעיף 2א לחוק.
51. ברם, עתירה זו אין עניינה הדין הפלילי או הפעלת סנקציה פלילית כלשהי נגד המשיבים הפורמליים. העתירה מתבססת על הוראת סעיף 11(א) לחוק האזרחות, על פיו, אזרח ישראלי היוצא מישראל לאחת מארצות האויב, שלא כדין, רואים אותו כמי שויתר על אזרחותו הישראלית, ואזרחותו מתבטלת מיום יציאתו מישראל. לא למותר להביא כאן, שוב, את לשון הסעיף במלואו:
11. (א) אזרח ישראלי שיצא מישראל שלא כדין לאחת מהמדינות הנזכרות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד–1954, או רכש את אזרחותה, יראוהו כמי שויתר על אזרחותו הישראלית והיא תתבטל מיום יציאתו מישראל; ביטול אזרחותו הישראלית של אדם לפי סעיף זה, מבטל גם את אזרחותו הישראלית של ילדו הקטין שאיננו תושב ישראל.
52. סעיף 11(א) הוא איבר מאיבריו של המשפט המינהלי הישראלי, והוא אינו מטיל על מי שנכנס לארץ אויב אחריות פלילית או אזרחית. הוא אף אינו טומן בחובו ביצוע פעולה משפטית, באשר אזרחותו הישראלית של מי שנכנס לארץ אויב שלא כדין מתבטלת מאליה, בלי צורך באקט משפטי כלשהו. כל אקט הבא בעקבות פקיעת האזרחות נובע הימנה, ואינו גורם לה.
53. מכאן שחסינות חבר הכנסת אינה עומדת לו מפני פקיעת אזרחותו עקב כניסתו שלא כדין לארץ אויב.
54. מבלי לגרוע מן האמור לעיל, הרי שגם לו היתה החסינות המהותית רלוונטית באופן עקרוני למקרה זה, הרי שיסוד הכרחי מיסודות החסינות המהותית, על פי סעיף 1 לחוק החסינות, הוא שהמעשה שביצע חבר הכנסת נעשה במסגרת מילוי תפקידו.
55. סוריה הינה אויב מר העומד מאחורי פיגועי הטרור הקשים והרצחניים ביותר בישראל, המחמש ומממן את הגרועים שבארגוני הטרור, לרבות חמאס וחיזבאללה; אויב שסיפק רקטות וטילים לחיזבאללה, בהם נעשה שימוש מסיבי נגד אזרחי ישראל – יהודים כערבים – בקיץ האחרון; אויב שמאפשר לראשי חמאס והג'יהאד האסלאמי לנהל מתוך שטחו מאבק אלים חסר פשרות להחרבת מדינת ישראל ולרצח תושביה; אויב החובר לאיומי ההשמדה האיראניים המפורשים על מדינת ישראל והעם היהודי; אויב שראשיו אינם חדלים מלהתגרות בישראל ולאיים עליה; אויב שפועל לאחרונה לחמם את חזית רמת הגולן, במטרה לגרום התלקחות רבתי בצפון.
56. כניסה לסוריה שלא כדין איננה מעשה שנעשה במסגרת מילוי תפקידו של חבר כנסת בישראל. המשיבים הפורמלים נסעו לסוריה בלא קשר לתפקידם, כמוהם כאלפי אזרחים ישראלים אחרים, שיצאו למדינה זו בשנים האחרונות.
57. נסיעה לסוריה איננה אינהרנטית למילוי תפקידו של חבר הכנסת. היא איננה מצויה בתוך מתחם הסיכון האינהרנטי למילוי תפקיד זה. קביעה לפיה כניסת המשיבים הפורמליים לסוריה כמוה כהענקת היתר, עידוד ופרס לעבריינות שאין כל דרך להבינה או להצדיקה. קביעה כזו לא תהא שונה הרבה מקביעה על פיה שיתוף פעולה עם האויב הסורי או ריגול לטובתו על ידי חבר כנסת הינו מעשה שנעשה "במסגרת מילוי תפקידו" של חבר הכנסת.
אחרית דבר
58. מן האמור לעיל אנו למדים כי, ראשית, סעיף 10(א) לחוק החסינות אינו גובר על סעיף 5 לתוספת, כטענת המשיבה מס' 1. יתר על כן, במעשה נשוא עתירה זו – כניסת המשיבים הפורמלים לארץ אויב – שתי הוראות אלה כלל אינן באות לכלל התנגשות ביניהן. בעוד ההוראה הראשונה עניינה יציאה מן הארץ הטעונה רשיון או היתר, הרי שההוראה האחרונה עניינה כניסה לארץ אויב הטעונה היתר.
59. שנית, ובכל מקרה, החסינות המהותית של חברי הכנסת אינה חלה על פקיעת אזרחותו של חבר כנסת הנכנס ללא רשיון לארץ אויב, הואיל וזו מתרחשת מאליה, ללא צורך באקט משפטי וללא התחייבות בדין הפלילי או האזרחי, ומאחר ובכל המקרה כניסה לארץ אויב אינה נעשית במסגרת תפקידו של חבר כנסת במדינת ישראל.
60. מאחר שסעיף 10(א) לחוק החסינות אינו חל על כניסת חבר הכנסת לארץ אויב ללא היתר, והואיל ואין לחבר הכנסת חסינות מפני תוצאותיה של כניסה שלא כדין לארץ אויב, הרי שמכח סעיף 11 לחוק האזרחות – אזרחותו הישראלית של חבר הכנסת שנכנס לארץ אויב פוקעת עם כניסתו לארץ אויב.
61. אשר על כן, כניסתם של המשיבים הפורמלים לסוריה ביום 7.9.06, אשר נעשתה ללא היתר משר הפנים או מראש הממשלה, מהווה כניסה שלא כדין לאחת מארצות האויב המנויות בסעיף 2א לחוק ההסתננות, ובעקבותיה פקעה אזרחותם הישראלית של המשיבים הפורמלים.
62. משפקעה אזרחותם של המשיבים הפורמלים, פוקעת גם חברותם בכנסת ישראל.
63. כאמור, על פי סעיף 6 לחוק יסוד: הכנסת, זכאי להיבחר לכנסת רק מי שהוא אזרח ישראל. גם מפי סעיף 16א לחוק היסוד ניתן ללמוד, כי אזרחות ישראלית הינה תנאי-בלעדיו-אין לחברות בבית המחוקקים הישראלי.
64. על פי סעיף 16א לחוק יסוד: הכנסת, על אף הוראת סעיף 14(ב) לחוק האזרחות, על פיה רשאי אזרח ישראלי להיות בעל אזרחות כפולה, ויראו אותו, על פי הדין הישראלי, כאזרח ישראלי, חבר כנסת חייב לפעול לשחרורו מאזרחותו הזרה.
65. סעיף זה נובע מרצון המחוקק להגביל במידת האפשר את האפשרות שבכנסת ישראל יכהן מי שנושא אזרחות של מדינת חוץ. הטעם לכך טמון הן בחובת הנאמנות של חבר הכנסת כלפי המדינה, והן בתדמיתה של הכנסת ובאמון הציבור במוסד חשוב מאין כמותו זה.
66. החוקה המטריאלית של ישראל, כפי שהיא מוצאת את ביטויה לעניין זה בחוק יסוד: הכנסת, מעמידה אפוא את האזרחות הישראלית כתנאי יסודי לחברות בכנסת; משפוקעת אזרחותו של חבר כנסת פלוני, פוקעת עמה גם חברותו בכנסת; ולאור פקיעת אזרחותם של המשיבים הפורמלים, כאמור לעיל, פקעה אף חברותם בכנסת. הם אינם רשאים עוד לכהן בה, ועל הבאים אחריהם ברשימת בל"ד לתפוס את מקומותיהם בבית המחוקקים.
67. הפעולות אותן מתבקשים המשיבים מס' 1 ו-2 לנקוט בעניינם של המשיבים הפורמלים, כאמור בבקשות לצו על תנאי שברישת עתירה זו, אינן אלא צעדים מתבקשים וטבעיים מן המציאות המשפטית הקיימת, על פיה חדלו המשיבים הפורמלים זה מכבר להיות אזרחי ישראל. פעולות אלה אינן יוצרות את המציאות המשפטית האמורה, אלא מתחייבים ממנה ומהווים תוצאה הכרחית שלה.
68. אשר על כן ולאור האמור לעיל מתבקש בית המשפט הנכבד ליתן את הצווים על תנאי המבוקשים ברישת עתירה זו, ולאחר שמיעת נימוקי המשיבים 1 ו-2, להפוך את הצווים על תנאי למוחלטים.
__________________
ניצנה דרשן-לייטנר, עו"ד
ב"כ העותרת
יום רביעי, ט' ניסן תשס"ז, 28 מרץ 2007.
תצהיר
הנני הח"מ, רויטל סהר, נושאת ת.ז. 31822497, לאחר שהוזהרתי כי עלי לומר את האמת וכי אהיה צפויה לעונשים הקבועים בחוק במידה ולא אעשה כן, מצהירה בזה בכתב כדלקמן:
1. הנני עושה תצהירי זה בתמיכה לעתירה דנן.
2. כל העובדות והטענות המפורטות בעתירה זו נכונות למיטב ידיעתי ואמונתי.
3. זהו שמי, זו חתימתי, ותוכן תצהירי דלעיל אמת.
_________________
רויטל סהר
הנני לאשר, כי ביום 26.3.07 הופיעה בפני, ניצנה דרשן-לייטנר, במשרדי ברח' הרצל 1 בקרית אונו, גב' רויטל סהר, נושאת ת.ז. 31822497 (המוכרת לי באופן אישי), ולאחר שהזהרתיה כי עליה לומר את האמת וכי תהיה צפויה לעונשים הקבועים בחוק במידה ולא תעשה כן, אישרה את נכונות תצהירה דלעיל וחתמה עליו בפני.
_________________ _____________________
חותמת ניצנה דרשן-לייטנר, עו"ד
תוויות: עזמי בשארה
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הירשם תגובות לפרסום [Atom]
<< דף הבית