דבריה של נילי - המצולמת מפינוי עמונה

בס"ד

הכח והאמונה שמאחורי התמונה

נילי, בת 17 (כמעט)

"התמונה שאני מופיעה בה זכתה בפרס, וכתבו בתקשורת שהיא הביאה לישראל "כבוד עולמי". זה לא אות כבוד, זה אות קלון.
כשהמנהיגים שלנו שולחים את כחות הבטחון שלנו לפעולות של הרס וחורבן, לעקור ולגרש אנשים, להחריב ולהרוס ולעקור ולהשמיד חיים יהודיים, בגוש קטיף, בצפון השומרון, בעמונה – זה לא אות כבוד, זה אות קלון.
כשמדינת ישראל פועלת נגד ארץ ישראל, והחיילים והשוטרים שלה נשלחים להגלות יהודים מארץ ישראל, "גלות תוצרת בית" – זה לא אות כבוד, זה אות קלון.
כשמדינת היהודים, בשם המוסר כל כך מקפידה על "טוהר הנשק", ועל "לא לפגוע בחפים מפשע" – מול האויבים שלנו, ועכשיו מחלקת אלות ברזל לאלפי שוטרים ופוקדת עליהם להכות ולפצוע באכזריות, במבצע של מתוכנן מאורגן, נוער – נוער!!! אנחנו לא אויבים, אנחנו רק נערים - והתוצאה היא מאות פצועים ועשרות נכים עד היום – זה לא אות כבוד, זה אות קלון.
כשאני מסתכלת על לובשי המדים ולא מצליחה להבין, למה אף אחד מהם לא עוצר בשם המוסר ולא שואל את עצמו אם הפקודה היא חוקית או מוסרית, כולם פועלים במקרה הטוב כמו רובוטים, ובמקרים רבים כמו סדיסטים ממש – זה לא אות כבוד, זה אות קלון.
כשמדינת ישראל לא מאפשרת ליהודים לבנות בתים בארץ ישראל. מחריבים את הבתים פעם בתירוץ ש"זה לא חוקי", אבל גם כשזה חוקי – כמו עכשיו בחברון – אז ממציאים חוקים וצוים מתחת לאדמה, הכל כדי לרמוס את הזכות של יהודים לגור בארץ ישראל – זה לא אות כבוד, זה אות קלון.
אנשים שמסתכלים על התמונה, שואלים אותי:
מה חשבת? מה עשית, נערה אחת מול נחשול של שוטרים בשחור? למה לא ברחת? למה חשבת שאת יכולה להאבק לבד מול כולם?
- התשובה היא שאנחנו באנו להאבק. אנחנו לא באנו כדי להכנע או לברוח, הרגשנו וחשבנו שכל העוול והרשע הזה שתארתי קודם צריך להתקל בחומה בצורה של נחישות. צריך להבין שיש כאן דור שלם של נוער שגדל בארץ ישראל, שמאמין בארץ ישראל ובתורה, שרוצה ומתעקש להוביל את עם ישראל בכיוון אחר ושמוכן להלחם על זה.

בס"ד
האלימות והאכזריות בעמונה לא שברו אותנו, אלא חישלו אותנו. שוטרים בשחור לא מפחידים אותנו. הם יכולים לשבור לנו את הראש, אבל הם לא ישברו לנו את הרוח.
איזה כח יש לשוטרים האלה? איזה עוצמה יש להם?
- כח של פקודות, של אלות, ומאחורי זה: כח ועוצמה של שנאה ושל הרס
כל מי שמסתכל היום על חורבות הבתים בעמונה – מבין שלא היה למבצע הזה שום משמעות חוץ מיצר הרס ושנאה-עצמית.
מול זה אנחנו עומדים עם כח ועוצמה אחרים לגמרי: כח של אמונה, עוצמה של תורת ישראל, כח של אמת מול שקר, עוצמה של צדק מול רשע ועוול – אלה כחות שבונים אידאולוגיה, נחישות, נכונות למאבק ולהקרבה.

אנחנו מאמינים שארץ ישראל היא שלנו, של עם ישראל
אנחנו מאמינים שיש לנו זכות עליה, וגם חובה כלפיה
ואנחנו מוכנים להאבק בשבילה, ואנחנו לא מוכנים לוותר עליה

הבאתי אתי את התמונות של מה שקרה רגע אחד אחר כך: התמונות שבהן השוטרים מקיפים אותי, מפילים אותי, מכים אותי באלות - בקיצור: מענישים אותי על כך שהעזתי לעמוד מולם. כמובן, כדי לבצע את המשימה שלהם: להגיע לבתים, לפנות ולהרוס אותם – הם לא היו צריכים להכות אותי. הם יכלו פשוט להדוף אותי ולהתקדם הלאה, למשימת ההרס שקיבלו. אבל הם לא ויתרו לי, כנראה רצו "ללמד אותי לקח" כדי שלא אעז להתנגד להם שוב.
אז יש לי חדשות בשבילם: הם לא הצליחו.
את מה שעשיתי בעמונה – אני מוכנה, אם צריך, לעשות שוב ושוב.
כבר הייתי בחברון והודעתי למשפחות היהודיות שהתיישבו ב"בית השלום", שאם יבואו לפנות אותם – אני אהיה שם. ואני מאמינה שכמוני כל אלפי הנערים והנערות שהיו בעמונה.
בתמונה אתם רואים כביכול אותי, אחת נגד רבים אבל זאת רק אשליה:
מאחורי הרבים עומד אדם אחד – אולמרט
ומאחורי – הקב"ה, ועם ישראל."