על זאב שטרנהל

מתוך רשימתו של עו"ד יוסף דר באתר
NFC
ב- 28.4.08

בג"צ אוהב את פרופסור שטרנהל


כל האינפורמציה שבג"צ היה מוכן לנדב לקורא בקשר למאמרו של שטרנהל הייתה שהמדובר "במאמר שפרסם בשנת 2001 בעיתון הארץ, בנוגע למאבק הפלשתיני המזוין ולהתיישבות היהודית בשטחי יהודה ושומרון"

למעוניינים, נוסח מלא של פסק הדין הוא כאן
▪ ▪ ▪

איך אתה יודע שפסק דין של בג"צ הוא פסק דין עקום? פשוט מאוד! מתוך "שפת הגוף" שלו. אתה קורא את פסק הדין ומגלה מייד את החור השחור שממלא אותו.

חורים שחורים - זו המומחיות של בג"צ.

וכשאתה מגלה בפסק דין חור שחור - כדאי שתתעורר.

וכזה הוא פסק הדין של בג"צ שהחליט לדחות את העתירה למנוע מפרופ' זאב שטרנהל את פרס ישראל.

הנה ההסבר:

טענתם הראשית והעיקרית של העותרים הייתה נעוצה במאמר מסוים שפרופ' שטרנהל פרסם בשנת 2001 בעיתון הארץ.

בג"צ דן בעניין על פני תשעה-עשר עמודים ודחה כאמור את העתירה.

אבל ראה זה פלא: בכל תשעה-עשר העמודים הצפופים של פסק הדין, בג"צ לא מצא מקום לספר לקורא - ולו במילים ספורות - מה נאמר בו באותו מאמר של פרופ' שטרנהל, שהביא את העותרים לבקש מבג"צ לשלול ממנו את הפרס.

כל האינפורמציה שבג"צ היה מוכן לנדב לקורא בקשר למאמרו של שטרנהל הייתה שהמדובר "במאמר שפרסם בשנת 2001 בעיתון הארץ, בנוגע למאבק הפלשתיני המזוין ולהתיישבות היהודית בשטחי יהודה ושומרון".

ובכן, מה בג"צ מספר לנו כאן על תוכן המאמר של שטרנהל? כלום בתוספת שום דבר!

לשם השוואה: כשהוגשה בזמנה עתירה לבג"צ נגד הענקת פרס ישראל לעיתונאי שמואל שניצר עקב התבטאויות קשות נגד עולי אתיופיה, בג"צ לא הסתפק באמירה סתמית ששניצר פרסם דברים בנוגע לעולי אתיופיה. להפך, באותו מקרה בג"צ לא חסך מהקורא, ובצדק, את הדברים הקשים שאמר אז שניצר בגנות העלייה מאתיופיה (ואמנם, בסופו של דבר שניצר לא קיבל את הפרס).

אבל שטרנהל הוא כנראה איש מזן אחר.

ועל היושר - כלומר העוקם - האינטלקטואלי של בג"צ ממילא אין צורך להכביר מילים.

הרי הקורא הממוצע שמעלעל בפסק הדין רוצה לדעת - סקרן מאוד לדעת - מה היו הדברים במאמרו של שטרנהל שדחפו את העותרים עד שערי בג"צ. מה יותר אלמנטרי מזה?! הרי הדברים הללו של שטרנהל אמורים לשכון בלבו של פסק הדין, ועקירתם משם, באופן כל כך בוטה ומלאכותי, מעליבה את האינטלגנציה ממש. אמון הציבור, אתם יודעים.

עד כמה עקומה היא הדרך שבה הלך כאן בג"צ תעיד העובדה, שבג"צ, במקומות שונים בפסק הדין, מתייחס שוב ושוב למאמר המדובר, אבל נמנע בעקביות - ממש בזדון - מלספר לקורא מה נאמר בו באותו מאמר.

כך למשל (ציטוט מפסק הדין): "במקרה שבפנינו המדובר במאמר פובליציסטי שפרסם המשיב 3 (שטרנהל) בעיתון הארץ בשנת 2001...לטעמי הפרשנות שמבקשים העותרים להקנות לדברים האמורים במאמר אינה פרשנות שאין בלתה... דומני כי אין מקום לספק כי הדעה המובעת במאמר האמור אינה דעה שכלל הציבור בישראל שותף לה וישנם צבורים רחבים המוצאים עצמם נפגעים ומסתייגים ממנה... גם לו הייתי הולכת לשיטתם של אלה הסבורים כי במאמר זה הוציא המשיב 3 את עצמו מגבולות הקונסנזוס - וספק בעיני האם ניתן לקבוע בקלות מהם גבולותיו - עדיין אני סבורה כי האמירות שבמאמר זה, שעל תוכנו הממשי ניתן להתווכח, הינן בטלות בשישים אל מול עשייתו האקדמית העשירה...איני מתעלמת מכך שהדברים שנאמרו במאמר המדובר, תהא פרשנותם אשר תהא, צורמים ואינם ערבים לאוזניים רבות, ויש אף מי שייפגע מהן. ברם, אל לנו ליתן לפגיעה ברגשות להכריע את הכף..."

עד כאן הציטוט.

ממש לא יאומן! בג"צ מתייחס ממושכות למאמר, ואף מתפלמס עם העותרים על דרך פרשנותו, אבל נמנע בעקשנות מלספר לציבור מה נאמר בו באותו מאמר. כנראה שאין גבול לגיחוך שבג"צ מסוגל לזנק לתוכו.

וכיוון שבג"צ נמנע מהבאת הדברים של שטרנהל - הנה תמציתם (ותודה לגוגל): "לרבים בישראל, אולי אף לרוב המצביעים, אין ספק בדבר הלגיטימיות של ההתנגדות המזוינת בשטחים עצמם. אילו הייתה בפלשתינים מעט תבונה, הם היו מרכזים את מאבקם נגד ההתנחלויות, ולא פוגעים בנשים ובילדים, ונמנעים מירי על גילה, על נחל עוז ועל שדרות, כן היו נמנעים מהנחת מטענים מצידו המערבי של הקו הירוק. בדרך זו היו הפלשתינים משרטטים בעצמם את פרופיל הפתרון שממילא יושג בעתיד: הקו הירוק המתוקן יהיה גבול בינלאומי ושטחים יוחלפו כדי לפצות את הפלשתינים על האדמות שכבר סופחו לישראל ואולי עוד יסופחו".

עד כאן הציטוט.

דברים לא פשוטים: פרופ' שטרנהל מדבר כאן על כך ש"אין ספק בדבר הלגיטימיות של ההתנגדות המזוינת בשטחים", ועל כך ש"אילו הייתה בפלשתינים מעט תבונה, הם היו מרכזים את מאבקם נגד ההתנחלויות".