מיקרוסקופ מגליון 316 של בשבע
במהדורת 'מבט' של יום ראשון השבוע שודרה כתבה על הבחירות בארה"ב ועמדותיהם של שני המועמדים לנשיאות בנוגע למזרח התיכון. הכתב קבע, הפעם כפרשן, שאם ג'ון מקיין ייבחר בארה"ב והליכוד ינצח בבחירות בישראל, יתרחש "שיתוק מהלכי השלום".
זה היה ביטוי לא ראוי ומהסיבות הבאות: ראשית, נכון יותר היה להגדיר את המהלכים כ"משא ומתן מדיני". הרי לא רק שלום אנו מבקשים אלא ביטחון, גבולות והכרה, ובסופו של דבר, קיום. וגם אם העורך או הכתב העדיף את השימוש במונח "שלום", מדוע ישותקו מהלכי השלום במצב כמתואר? הוא לא הסביר למה אובאמה יותר טוב. ואולי דווקא השלום האמיתי, הבטוח והצודק יכול להתרחש בתקופת מקיין/ליכוד? הרי הכתב בעצם השמיע תעמולה המזכירה את ה"איומים" מול עלייתו של מנחם בגין ב- 1977. האם שום דבר לא השתנה ברוממה בשלושים השנים האחרונות?
שנית, אין זה מתפקידו של הכתב לקבוע שאכן יתרחש שיתוק כזה. איך הוא יודע? מה ההצדקה לקביעה זו? הרי מן הצד השני, גם תחת ממשל ליכודי וגם בזמן ממשל רפובליקני אידיאולוגי, המשא ומתן התקדם גם אם לא הושג שלום. המחנה הלאומי גם עוסק בעשיית שלום ועל שמאלני התקשורת להתרגל לכך.
האם נוכל לצפות שיובהר לאותו כתב שהוא הפר את כללי האתיקה המקצועית של ערוץ תקשורת ציבורי?
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הירשם תגובות לפרסום [Atom]
<< דף הבית