מיקרוסקופ 317

הסתה תחת לחץ/ ישראל מידד

אין תיאור אחר לשידורו של אתי לנדסברג, 'הרצח הבא', במסגרת מהדורת 'מבט שני' שבערוץ הראשון השבוע חוץ מ'מופע האימים'. התוכנית כולה, על עריכתה, פס-הקול, בחירת החומרים והמשתתפים, זוויות הצילום, התאורה (ובמיוחד בקטע של דניאלה וייס אשר יחד עם עיניה הגדולות וטון דיבורה בוודאי הבריחה ילדים קטנים מחוץ לסלון) ועוד כמה טכניקות היתה מלאכת מחשבת של מניפולציה. גם כשחלק ממרואייניו לא שיתפו אתו פעולה, וסתרו את התזה המרכזית של התוכנית – ה"הסתה" שקדמה לרצח רבין – לנדסברג לא ויתר וחזר ושאל ולחץ. אהוד ברק לא מוצא שום הסתה כמו אז. גם אהוד יתום. גדעון עזרא, שמעון פרס ואפילו יובל רבין במידה גדולה לא היו מוכנים לשתף עמו פעולה, אבל לנדסברג, דרך דיבורו הישיר בהצהרות, בקביעות ובשאלות וגם דרך מצלמתו והמיקרופון שלו באופן עקיף, התמיד בהעברת המסר שלו לאומה. חשבתי שהוא ייפול מהכיסא כאשר ברק לא הסכים עם הנחות-היסוד שלו ואף הצהיר שאינו לובש שכפ"ץ ואין הוא רואה מתנקש מהימין. אבל כל הכבוד ללנדסברג, שזכה עם מרכולתו העלובה לתקציב גדול ולזמן אוויר אדיר. בשביל זה יש רשות השידור.

* מהמדור 'בשם אומרם': "הבעיה האמיתית שלי היא, שבדקה שאנו נותנים טיוטת כתב אישום לסניגור, אני רואה אותה בתקשורת. אני אומרת באחריות מלאה: עורכי דין מדליפים את הטיוטות ומקבלים תמונה בעיתון... מה אנו משחקים? עורכי דין מבקשים קלטת מחומר החקירה ואני רואה אותה בחדשות הערב בטלוויזיה" (פרקליטת מחוז ת"א, רות דוד-בלום, דה-מרקר, יום שני השבוע).