וכך הוא חופש השידור בישראל

עו"ד ציפי חוטובלי, בעלת תפיסות ימניות, היא חברת "מועצת החכמים" בתוכניתו של דן מרגלית בערוץ 10. וכך העיד מרגלית:

"דבריה הישירים...הכעיסו את תומכיו של אהוד אולמרט ואת אנשי קדימה והעבודה. במשך שנתיים הופעל עלי לחץ רצוף מחוגים אלה להדיחה. בכמה עימותים לשוניים נאלצתי לומר ליוסף (טומי) לפיד כי אם יעלה בידו לשכנע את הנהלת ערוץ 10 להדיחה – אתפטר עימה".

דן מרגלית, "נתניהו זכה, אני הפסדתי", ישראל היום, 13.11.2008, עמ' 26

ותזכורת לדעותיה:

מבוא לביבופוביה
מה כל כך מפחיד את התקשורת בבנימין נתניהו? לציפי חוטבלי יש לכך תשובה חותכת
23/3/2008

כמו אלרגיות אביב מצויות, גם הביביפוביה מתפרצת כשמעמדו של בנימין נתניהו בסקרים בפריחה. לא ברור אם ביבי השתנה אך די ברור שהתקשורת לא השתנתה, ואם לשפוט לפי העיסוק התקשורתי האינטנסיבי ביו"ר האופוזיציה בשבועות האחרונים, הבעיה האמיתית של מדינת ישראל היא לא הקסאמים בדרום, התעצמות החמאס בעזה או המשבר בבורסה, אלא הוצאותיו הפרטיות של בנימין נתניהו במסע ההסברה שלו בלונדון, או העובדה שיש פוליטיקאי במדינת ישראל שמשלם מכיסו הפרטי לראש לשכתו, במקום מכספי הציבור.

- - - -

אז למה בכל זאת כל-כך אוהבים לשנוא את ביבי, ולמה כל-כך נהנים להשמיץ ולהלעיג את דמותו? יש שיגידו שזו תסמונת השנאה לילד המוצלח של הכיתה, שגם יודע להגיד לכולם "אמרתי לכם". אבל זה יותר עמוק מזה, כי שובו של ביבי מחזיר לשמאל את אות הקלון שלו, על כל טעויותיו וכשליו, בניתוח המציאות המזרח-תיכונית.

ביבי הוא תזכורת לשמאל על אובדן הרלוונטיות שלו לציבור הישראלי, ובעיקר הוא מאיים כי חוץ מלתקוף אותו על הוצאות עיצוב השיער של שרה, אין טענות ענייניות של ממש נגד נתניהו ותפיסתו המדינית. וכשזאת התחמושת היחידה, פירוש הדבר הוא שהשמאל באמת במצוקה.