הטע שלי בטור "מיקרוסקופ" בשבוען "בשבע" גליון 331

תעמולה במסווה עיתונאי/ ישראל מידד

סדרת המודעות שאגודת 'לדעת' פירסמה בעיתונות במערכת הבחירות של 1996, תחת הכותרת הכללית "תקשורת מגוייסת", הייתה פריצת דרך 'חצופה' מטעם גוף מחוץ לבראנז'ה שהעז לבוא חשבון עם התופעות הקשות של הטייה, העדפה, הסתרה וחוסר הוגנות תקשורתיים.

היום, המצב הוא קל יחסית, כי התקשורת מודה בעצמה שהיא כזו. הנה בן כספית במעריב בשובע שעבר: "נכון, היו בתקשורת חלקים שרצו בניצחונה של ציפי לבני. אבל בה דווקא טיפלו... בנתניהו לא ממש טיפלו. השכחנו מהציבור את חולשותיו".

גם 'העין השביעית' סיקר את התנהגותה של התקשורת. אורן פרסיקו, למשל, כתב"... רק שלשום הודה בפה מלא פרשן 'חדשות 10', רביב דרוקר, כי 'רוב אנשי התקשורת מתנגדים לנתניהו... גם במערכת הבחירות הנוכחית ניתן למצוא עדויות לכך שהתקשורת שומרת טינה מיוחדת לנתניהו". והוא ממשיך ומדגים את ההתגייסות בדוגמאות של כותרות מחמיאות ועוד שיטות של הטייה.

על הטיפול התקשורתי במפלגת 'ישראל ביתנו' יש צורך במחקר נפרד. אבל לאור השיגעון מסביב לסקרים למיניהם, והשפעתם התקשורתית הלא-מקצועית, איני יודע אם החוק החדש שמנע פרסום סקרים בימים האחרונים לפני הבחירות היה מספיק מועיל. ואלי צריך בכלל להגביל את הופעת הפוליטיקאים בתקשורת בימים שלפני הבחירות, כדי לחסוך מחזות כמו הראיונות של המועמדים הראשיים של המפלגות בלילה שלפני יום הבחירות בערוץ הראשון, שהיו פשוט תעמולת בחירות נטו.


======================

הגירסה הלא-ערוכה


ומי אומר שהתקשורת כן מגוייסת?

סדרת המודעות ש"אגודת לדעת" פירסמה בעיתונות במערכת הבחירות של 1996, תחת הכותרת הכללית של "תקשורת מגוייסת" הייתה פריצת דרך 'חצופה' מטעם גוף מחוץ לברנז'ה שהעזה לבוא חשבון עם התופעות הקשות של הטייה, העדפה, הסתרה וחוסר הוגנות שתיעדנו אז. היום, המצב הוא קל יחסית, אם כי לפעמים יותר מסובך מבחינה טכנולוגית – הרי כולנו הבחנו בטיפול 'אייר-ברושינג' שעברו כל תמונותיה של גב' לבני. מדוע הוא קל?

כי התקשורת מודה בעצמה שהיא כזו. הנה בן כספית ("מעריב", 13.2.09): "...נכון, היו בתקשורת חלקים שרצו בניצחונה של ציפי לבני. אבל בה דווקא טיפלו....בנתניהו לא ממש טיפלו. השכחנו מהציבור את חולשותיו.

גם "העין השביעית" נתנה סיקור גלוי על התנהגותה של התקשורת. אורן פרסיקו, למשל, כתב ב- 12.2 "...רק שלושם הודה בפה מלא פרשן 'ידשות 10', רביב דרוקר, כי 'רוב אנשי התקשורת מתנגדים לנתניהו...גם במערכת הבחירות הנוכחית ניתן למצוא עדויות לכך שהתקשורת שומרת טינה מיוחדת לנתניהו." והוא ממשיך ומדגים את ההתגייסות בדוגמאות של כותרות מחמיאות ועוד שיטות וגישות "מקצועיות" של הטייה. אלא שהוא גם מצביע על החינמון "ישראל היום" וטוען שבתקופת הבחירות "לא ניתן היה למצוא פרסומים היוצאים נגד הליכוד" אם כי, אני יכול להוסיף שלא היה ניתן למצוא פרסום בעד נתניהו ב"הארץ", או כמעט אם להיות זהיר. על הגל שעליו מפלגת "ישראל ביתנו" מבחינה תקשורתית יש צורך במחקר נפרד אבל לאור השגעון מסביב לסקרים למיניהם, והשפעתם התקשורתית הלא-מקצועית איני יודע אם החוק החדש שמנע פרסום בימים האחרונים היה מספיק מועיל. מה שכן, נדהמתי מהחוצפה של הערוץ הראשון (ולא צפיתי בערוצים אחרים) לראיין את המועמדים הראשיים של המפלגות בלילה שלפני יום הבחירות משך דקות ארוכות ולשדר תעמולת בחירות נטו. ואכן, אין כמו התקשורת הישראלית כשהיא מגוייסת.