מכתב שלי שלא התפרסם ב"הארץ" ומכתב שכן התפרסם

מכתבי שנשלח:

בתגובה אל "הגזענות כפי שחזה הרצל" מאת שלמה אבינרי, "הארץ" (9.2.2009)

מורי פרופ' אבינרי מציין את גישתו של הרצל כפי שבאה לביטוי בספרו "אלטנוילנד" כנגד הגזענות ומדגיש שעל פי הרצל, הגזענות תנוצח בציון. הרצל לא היה לבד. עוד תימוכין לצדקת הציונות מול גלי גזענות ניתן למצוא אצל זאב ז'בוטינסקי דווקא.

בספרו "חזית המלחמה של עם ישראל", שבעצם יצא לאור לאחר מותו אבל נכתב בשנתו האחרונה, הפרק הי"ח נקרא "השאלה הערבית - בלי דרמאטיות" וניתן למצוא בו משפטים כגון "יש להנהיג בארץ את עקרון שיווי הזכויות בשביל כל האזרחים מכל הגזעים, הדתות...בכל שטחי החיים הציבוריים..." וכן, "בכל קאבינט, שבו ישמש יהודי כראש הממשלה, יהיה סגן ראש הממשלה - ערבי; וכן להפך" ועוד קביעות שמהוות קיר ברזל נגד הגזענות, מפי אדם שהושמץ כאילו היה פשיסט. כנראה שז'בוטינסקי באמת היה ציוני הרצליאני, כפי שתיאר את עצמו, ואת השקפתו המדינית הייתה ליברלית. אבל יותר מזה, אולי גם היום מי שמוגדר כ"ימיני" לאו דווקא אדם מוסת ומסית או גזען.

והמכתב שכן התפרסם:

לא כך חזה הרצל

בתגובה על "הגזענות כפי שחזה הרצל" מאת שלמה אבינרי ("הארץ", 9.2)

בשום מקום ב"אלטנוילנד" לתיאודור הרצל אין למצוא ראיה ברורה ומפורשת לזהותו הערבית של המהנדס המוסלמי ראשיד ביי, שכה מובנת מאליה לפרופ' שלמה אבינרי. הדעת נותנת, שכאבחנתו של אחד העם בתגובתו הנודעת והמושמצת על "אלטנוילנד", היה ראשיד ביי טורקי, שהרי דוד ליטבק, מהגיבורים הראשיים של הרומן, מברך אותו בטורקית ולא בערבית.

דבר זה אומר דרשני: אמנם לא כל ראשוני הציונים התעלמו מקיומם של ערביי ישראל, ואולם נראה שהרצל היה ראש וראשון למתעלמים. "מוסלמים" הוא המושג העיקרי המשמש אותו ב"אלטנוילנד" לציון ילידי הארץ, ללמדנו שלא הבחין בלאומיותם הערבית אלא בזיקתם הדתית המוסלמית בלבד. באורח דומה, גם זהותם של היהודים ברומן ניכרת רק מתוך זיקתם לסמלים אחדים של הדת היהודית, בעוד שלקיומם הלאומי-תרבותי הקיבוצי של היהודים אין סימנים כלשהם. לאור זאת, קשה להסכים לפרשנותו של אבינרי, שלפי חזונו של הרצל ברומן זה המדובר במדינה שהיא "גם מדינת הלאום היהודי וגם מדינת כל אזרחיה".

בהנחה שלא כל אזרחי "מדינת הלאום היהודי" משתייכים ללאום היהודי, הרי שמדינה כזאת יכולה להיות "גם מדינת כל אזרחיה" רק בתנאי שאזרחיה הלא-יהודים יהיו נכונים להצטרף למדינה כפרטים בודדים ולא כבעלי זהות לאומית קיבוצית לא-יהודית (שאם לא כן תהיה זו מדינת כל לאומיה, או, שומו שמים, מדינה דו-לאומית). משטר מסוג זה תואם את חזון "ישראל ביתנו" יותר מאשר את זה של "אלטנוילנד". "אלטנוילנד", לעומת זאת, היא אכן "מדינת כל אזרחיה", ובהם בני דת משה, מוסלמים ונוצרים חניכי תרבויות מערב אירופה ומרכזה, ובראש ובראשונה זו הגרמנית. ואולם, מכיוון שאין למצוא בין אזרחיה לא ערבים ולא יהודים בעלי תודעה לאומית ייחודית, הרי שספק אם חזון (תעתועים) ממין זה עשוי לספק למדינת ישראל העכשווית אספקלריה כלשהי לבחינה עצמית.

ד"ר דימיטרי שומסקי

החוג להיסטוריה של עם ישראל

האוניברסיטה העברית, ירושלים