הטור שלי ב'מיקרוסקופ' שבגליון #344 של שבועון בשבע

זר לא יבין/ ישראל מידד

ניכר היה שהמו"ל של עיתון 'הארץ', עמוס שוקן, נעלב קשות. בגיליון יום ששי שעבר פירסם שוקן רשימה בה יצא לשתי משימות: הגנה על השקפת עולמו של עיתונו והתקפה על דני דנקנר מבנק הפועלים.

קצפו של שוקן הפעם יצא על הרמיזות של דני דנקנר ששוקן משלח את עיתונו נגד האינטרסים הכלכליים של בנק הפועלים ותומך בצעדי הפיקוח המחמירים שהוצעו ע"י בנק ישראל. לפי "הכלכליסט" מיום 13.5, דנקנר אמר כך: "חופש העתונות הוא דבר מאוד חשוב ואני לא אומר את זה בציניות אך העיתון שהסיסמה שלו' אנשים חושבים' מתעסק במגמתיות ובמיסיונריות ולא ברור מה האג'נדה שלהם... ברור לי שהמסע אינו מתנהל רק בי. מדובר בשיטה ובאורח החיים שאנו רוצים לנהל. התרבות, האתיקה."

לא נכניס את ראשנו ולא את ראשיכם בפרטי הפרטים של הוויכוח שהתגלע בין שני הג'נטלמנים הללו, מעמודי התווך של הכלכלה הישראלית והתקשורת הישראלית. אבל נתיר לעצמנו להשתומם מול ההיתממות שעולה מדבריהם כאשר כולנו יודעים היטב כי בוודאי שלעיתונו של שוקן יש אג'נדה וסדר יום ופרשנויות מכוונות והטיות. ויש גם לחץ כספי אדיר בידי אנשי הבנקים.

הנה דוגמה לחוסר הגינות של 'הארץ':

ב'הארץ' של יום ראשון השבוע התפרסם דיווח על זיכוי של אורן זר מהאשמה של העלבת עובד ציבור בחברון לפני כארבע שנים. בידיעה מופיעה תמונה ובה אביו, משה זר, ואחיו, איתי בחוות גלעד. מוזר. הרי מקובל בעיתונים, שכאשר אין קשר בין המצולמים לתוכן הכתבה, לציין זאת במפורש. כאן הדבר לא נעשה. זאת עיתונאות אתית או, מגויסת?