הטור שלי במדור "מיקרוסקופ", "בשבע, גליון 374 מיום 31.10.12.09

בית ספר להיסטוריה/ ישראל מידד

הנה לכם התגייסות תקשורתית פוסט-ציונות מהסוג המעוות ביותר. ביוזמת יו"ר בית אצ"ג גאולה כהן הוצע למשרד החינוך לעסוק בנושא 'עולי הגרדום' והתגבשה תוכנית לימודית. בעיתון 'הארץ', שם יש מי שמעדיפים לכנות את לוחמי המחתרת העברית 'מחבלים', הוחלט כנראה לטפל בנושא. תחילה פורסמה ידיעה שציטטה "מורה ותיק להיסטוריה" וגם "היסטוריון בכיר", כשהכותרת דיברה על כך שהתוכנית "מקדשת את המוות". שר החינוך גדעון סער מצא את עצמו על הכוונת, מטרה לחיסול ממוקד. עקיבא אלדר שיחק את תפקיד הפרובוקטור ושאל: "מה נאמר לילד משדרות האצ"ל, שישאל שאלות על המחתרת שהציגה 'תג מחיר' לכובש הזר?" שמתם לב לערבוב מונח השייך למגזר ההתנחלותי?

אבל אנשי "הארץ" מסתירים שאלדר בעצם מצדיק כמעט כל מה שהפלשתינים עוללים לנו. וגם אם העיתון אינו סובל את אצ"ל ולח"י, מה הבעיה בלספר את האמת, את העובדות? גם זה אסור?

מעניין ש'הארץ' שכחו שבשנים האחרונות העיתון דווקא תמך ביוזמות פדגוגיות אחרות, כגון לימוד שירי מחמוד דרוויש בספרות או את ה'נכבה' בשיעורי היסטוריה. האם רק נרטיב אחד מקודש מבחינה פדגוגית במדינת ישראל - זה של האויב? תארו לכם שתלמידי ישראל עוד עלולים להכיר פרשיות כגון ירי בגבו של איש ניל"י ליד מטולה ביד אנשי 'השומר', או על הנשים בזכרון יעקב שצהלו כששמעו על מאסרה של שרה אהרונסון, או על הצעדה של בית"רים צעירים ברחוב אלנבי בתל-אביב בתרצ"ג כאשר נזרקו עליהם אבנים ובקבוקים.

אם עיתון מבקש לעסוק בהיסטוריה ולא רק בחדשות, ראוי שיעשה זאת בהגינות ולא בצורה מעוותת, עקומה ואף מרושעת.