צדק

כ"ח באדר תשס"ט
‏‏24 במרץ 2009

לכבוד
האלוף גדי שמני
אלוף פיקוד מרכז
בפקס: 02-5305741


-דחוף-


שלום רב,

הנדון: סגירת כביש אדם - עטרות


1. לפורום המשפטי למען א"י, נודע כי בכביש אדם – עטרות, בין היישוב אדם דרך מחסום קלנדיה לאזור עטרות מוצב מחסום המונע מעבר בכביש זה אך ורק מאזרחים ישראלים יהודיים (להבדיל מאזרחים ישראלים ערביים).

2. קטע הכביש הנ"ל והמחסום, נמצאים בתחום השטח המוניציפאלי של עיריית ירושלים.

3. מחסום זה מהווה פגיעה אנושה בחופש התנועה של התושבים היהודים, ויוצר אפליה אסורה וחוסר שוויון בין אזרחים ישראלים, על רקע לאומי.

4. ההצדקה הביטחונית, ככל שתהיה, למנוע מעבר של תושבים יהודים בכביש, איננה יכולה להוות עילה לאפליה אסורה כאמור. על צה"ל, וגורמי הביטחון להשקיע את המשאבים הנדרשים על מנת להבטיח את ביטחונם של התושבים היהודים, ושל כל האזרחים הישראלים הנוסעים בכביש.

5. קשה להכביר במילים, במסגרת מצומצמת זאת, בעניין מעמדה הנכבד של הזכות לחופש תנועה בישראל. בית המשפט העליון קבע כי "...חופש התנועה הוא מזכויות היסוד של האדם והוכר במשפטנו הן כזכות יסוד העומדת על רגליה היא..." (בג"ץ 672/87 עתאמללה נ' אלוף פיקוד הצפון, פ"ד מב(4) 708, 709, 712).
בבג"ץ 5016/96 חורב נ' שר התחבורה, פ"ד נא(4) 1 (להלן – "פרשת חורב") קבע השופט ברק כי חופש התנועה הוא "מהזכויות היותר בסיסיות" (שם, עמ' 49) וכי חופש התנועה הוא "חופש המצוי ברמה הגבוהה ביותר במדרג הזכויות בישראל" (שם, בעמ' 53). עוד ציין השופט ברק כי "לרוב, מעמידים את חופש התנועה בתוך גבולות המדינה על רמה חוקתית דומה לזו של חופש הביטוי" (שם, בעמ' 49).

6. חופש התנועה מוכר גם כזכות יסוד במשפט הבינלאומי, ומעוגן בשורה של אמנות בינלאומיות, בדבר זכויות אדם, ובין היתר בסעיף 12 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות (International Covenant on Civil and Political Rights, 1966), בסעיף 13 להכרזה האוניברסאלית על זכויות האדם (Universal Declaration of Human Rights, 1948), ובסעיף 2 לפרוטוקול הרביעי מ- 1963 לאמנה האירופית בדבר זכויות אדם מ - 1950) ונראה כי הוא מעוגן גם במשפט הבינלאומי המנהגי.

7. בית המשפט העליון קבע כי על המפקד הצבאי, להפעיל את שיקול דעתו בסבירות, ועליו להביא בשיקוליו, בין היתר, גם "...את הצורך למזער את הפגיעה בחופש התנועה..." (ר' פסקה 7 לדברי הש' ביניש בבג"ץ 1890/03 עיריית בית לחם נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 736).

8. על פניו נראה כי בעניין המחסום בכביש אדם – עטרות, לא נשקל הצורך, המובן מאליו, למזער את הפגיעה בחופש התנועה, בפרט כאשר פגיעה זו נעשית באופן מפלה.

9. זאת ועוד, הצבת מחסום בכביש המצוי בתוך שטח מוניציפאלי של עירייה בכלל, ועיריית ירושלים בפרט, הינו צעד חסר תקדים בחומרתו, הפוגע באופן אנוש במרקם החיים בעיר, בתנועת האזרחים והתושבים בתוכה, ומעיד יותר מכל על חוסר היכולת של גורמי הביטחון לאפשר חופש תנועה מלא, לצד הבטחת ביטחונם האישי של התושבים והאזרחים בעיר ירושלים.

10. נוכח האמור, דורש הפורום המשפטי לאפשר באופן מיידי מעבר של יהודים על כביש זה, תוך השקעת המשאבים הרלוונטיים לשמירה על ביטחון כל המשתמשים בדרך בכביש אדם – עטרות, ללא כל אפליה.

11. נוכח חשיבות הנושא, והפגיעה המתמשכת והיום יומית בתושבים היהודים - אבקש את תשובתך בעניין בדחיפות.

12. ככל שתשובתך לא תגיע לידנו בזמן סביר, ישקול הפורום המשפטי צעדים משפטיים נוספים, לרבות פנייה לערכאות הרלוונטיות.


בברכה,

רועי אזרד, עו"ד
ב"כ פורום משפטי למען ארץ ישראל (ע"ר)