הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" שב"בשבע" גליון 382 מיום 25.2.10

הלו, זו סאטירה? / ישראל מידד

קצת עגום, קצת מבאס, אבל טוב מאוחר מאף פעם לא. סוף סוף דווח בעיתונות שיש בעיה עם סאטירה. אפילו דודי ליפשיץ, ראש מינהל החינוך, התרבות והספורט בעיריית באר שבע, נאלץ להכריז: "כנראה שמישהו הושפע מהתוכנית הסאטירית ('ארץ נהדרת')". ואיך מר ליפשיץ הגיע למסקנה זו, ש"בהינף יד, תלמידים בגיל הבגרות לוקחים את המסרים מהמערכונים והופכים את זה לערך שלא מובן ולא ברור... וללא הרבה מחשבה ורגש עושים דברים שמבזים"? פשוט, בעקבות מערכון ב'ארץ נהדרת', תלמידים מחקו משלט בית הספר על שם יצחק רבין בעיר את השם "רבין", ובמקומו כתבו "מעתוק" בעקבות צילום מערכון בחצר בית הספר. וכמובן שהעניין חמור במיוחד כי יש פגיעה בזכרו של יצחק רבין ע"ה.

אז הנה, יש הודאה בערך שלילי של תקשורת בלתי-מרוסנת שלוקחת על עצמה את תפקיד קובעת המידות במדינה וקובעת סדר היום עבור החברה. בשבוע האחרון עסקה התקשורת בפרשת הרב אלון בכל הערוצים התקשורתיים האפשריים. פרשה אחרת, של נציג השמאל הרדיקלי בארץ וב'הארץ', יצחק לאור, אדם המשמיץ את המדינה גם דרך שופרות בחו"ל ולא רק מעל עמודי הביקורת התרבות ובשיריו, מצטמקת בכיסוי והסיקור המוקדשים לה. דבר זה גרם לפרשן אחד, אלון עידן, לכתוב: "כיצד יכולים מעוזי נאורות, כגון [ביה"ס לקולנוע] סם שפיגל ו'הארץ', להעסיק אדם כה חשוך במעשיו... במציאות, 'שמאלנות' אינה ערובה לטוהר מידות, כמו שכתיבת שירים אינה סותרת פוטנציאל להטרדות".

גם בחו"ל אנו פוגשים את התופעה של תקשורת השומרת על אחד משלה. לפני שבוע, נאלץ כתב בכיר של רשת סי.אן.אן המוכר כליברל מוצהר, להודות בבית המשפט שהוא אב לתינוק מחוץ לנישואין בעוד הוא נשוי. קדם לכך מסע לחישות שלא דווח עליהן בתקשורת, וגם שם פרשן אמיץ בודד כיוון את הזרקורים כדי להאיר את הפנים המכוערות של התקשורת, השומרת על אחד משלה. אבל לפי עידן יש עוד הסבר לאיפה ואיפה הצדקנית הזו. לדעתו, "אם יעיפו מכלי התקשורת את כל הבכירים שמשפילים את העובדים הזוטרים באופן קבוע כחלק משעשועי האגו שלהם, את כל הגברים השוביניסטים שמעירים הערות מיניות בוטות... – לא ייוותר מי שידווח לציבור על מקרים של תקיפה מינית ואונס". אז הנה, יש גם תועלת בהשחתת המידות בתקשורת. ואני שואל: האם גם זו סאטירה?