מי מפחיד את מי?

ואני שואל: האם לא כתיבתו של גדעון לוי רק כדי להפחיד את כולנו?

מתנחלים בתביעת דיבה נגד "הארץ" מאת: אורן פרסיקו
תאריך פרסום: 02/08/2010
תושבי ברכה תובעים את גדעון לוי ו"הארץ", שפירסמו "ללא שום ראיות" ידיעה שלפיה
הם מתנכלים לשכניהם הפלסטינים. לוי: "זו תביעה כדי להפחיד אותנו" עוד בנושא


לפני כחודש היה אמור להתקיים בבית-משפט השלום בירושלים דיון מקדמי
בתביעת דיבה שהגישו תושבי ההתנחלות ברכה (המכונה גם הר-ברכה) נגד העיתונאי גדעון
לוי והצלם מיקי קרצמן, יוצרי המדור "אזור הדמדומים" בעיתון "הארץ", ונגד עמוס שוקן,
מו"ל העיתון.

במוקד התביעה רשימה שפירסם לוי במדור "אזור הדמדומים" לפני
כשנתיים תחת הכותרת "שחור, מפויח, שרוף". לוי תיאר התנכלויות של תושבי ההתנחלויות
יצהר וברכה לתושבי הכפר הפלסטיני הסמוך, בורין. על-פי הפרסום, תושבי שתי ההתנחלויות
מאיימים תדיר על תושבי הכפר, העלו באש אלפי עצים השייכים לפלסטינים, השליכו בקבוקי
תבערה לתוך בית בכפר, ואף משגרים לעבר בתיו רקטות מתוך ההתנחלויות.

על
תביעת הדיבה חתומים האגודה השיתופית ברכה וארבעה מתושבי ההתנחלות. התובעים "מכחישים
מכל וכל את ביצוע הפעילות המוזכרת בכתבה", וטוענים כי "בידי הנתבעים לא מצוי אפילו
בדל של ראיה לטענות הקשות שהועלו על-ידיהם". הם דורשים 100 אלף שקל כפיצוי על הוצאת
לשון הרע, וכן התנצלות בולטת בעיתון ומחיקת הכתבה מאתר "הארץ".

על-פי כתב
התביעה, כשנה לאחר פרסום הכתבה נשלח מכתב שבו נדרש "הארץ" לפרסם התנצלות. "עוד הביא
המכתב לתשומת לבו של נתבע 3 [שוקן] את העובדה שנתבע 1 [לוי] הינו עיתונאי מוטה
לחלוטין אשר דעותיו (השמאלניות-קיצוניות פוסט-ציוניות) מערפלות את ה'עובדות'
המתוארות בכתבותיו ומסלפות אותן באופן קיצוני", נכתב בכתב התביעה. "הנ"ל אף מפר את
כללי האתיקה העיתונאיים חדשות לבקרים, לדוגמה: ציון 'עובדות' כלפי אנשים ו/או
תאגידים ללא בקשת תגובה (כפי שגם אירע בכתבה דנן)".

בכתבה של לוי אכן
מופיעות תגובות דובר צה"ל ומחוז ש"י במשטרה, אך לא תגובה מטעם תושבי הר-ברכה. "זה
הפך כבר לשגרה שלא מבקשים תגובה", אומר ל"עין השביעית" עו"ד דורון ניר-צבי, המייצג
את התובעים. לדבריו, תושבי ההתנחלות נתקלו בכתבה במקרה, במהלך שיטוט באינטרנט,
ומשום כך עברה כשנה בין מועד פרסום הכתבה ובין שליחת מכתב ההתראה. דיון מקדמי
במקרה, כאמור, נקבע לתחילת חודש יולי, אך בשל בעיה טכנית, באי-כוחם של "הארץ" לא
נכחו בו והוחלט כי יידחה לחודש נובמבר.

גדעון לוי אומר שהוא עומד מאחורי
הפרסום, אך אינו מכחיש שלא ביקש תגובה מתושבי ההתנחלות. "אין לי כתובת", הוא מסביר.
"כתבתי שאנשים מהר-ברכה באו ותקפו. למי בדיוק אני אפנה? אם היו אומרים לי 'אנשים
מנתניה', הייתי צריך לפנות לראש עיריית נתניה?".

הר-ברכה זה יישוב קטן, יש
לו מזכיר, יש ועד היישוב.

"אבל מה הקשר? אני לא כתבתי על ועד הר-ברכה או על מזכירות הר-ברכה. אלה אנשים פרטיים שגרים בהר-ברכה ועשו את מה שעשו. אני לא בטוח שהם בכלל יודעים מי עשה את זה. זו סתם שיטה שלהם עכשיו, להגיש תביעות דיבה כדי להפחיד אותנו ולמנוע מאיתנו לכתוב את הדברים האלה".

עו"ד מיבי מוזר, המייצג את הנתבעים, אומר כי אף הוא רואה בתביעה מסוג זה "ניסיון לסתום את הפה לעיתונאים". מלבד טענת "אמת דיברתי" עומדת במרכז כתב ההגנה שהגיש לבית-המשפט הטענה כי "אין יריבות בין התובעים והנתבעים", ועל כן אין עילה לתביעה. "אגודת ברכה, האגודה התובעת, אינה נזכרת בכתבה, וגם שמות האנשים אינם נזכרים בכתבה", מסביר עו"ד מוזר.

האם כשכותבים באופן כוללני אין הכתמה של כלל תושבי היישוב?

"התשובה היא לא. אם כותבים על שני אנשים אז כן, אבל לא כשמדובר על משהו הרבה יותר כוללני. אם אכתוב משהו על תושבי תל-אביב, אז לכל תושב בתל-אביב יש עילת תביעה?".

לדעת עו"ד מוזר, די בכמה מתושבי ההתנחלות כדי שציבור זה יענה לדרישה בחוק איסור לשון הרע שלפיה "לשון הרע על חבר בני-אדם או על ציבור כלשהו שאינם תאגיד דינה כדין לשון הרע על תאגיד, אלא שאין בה עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה, ולא יוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף זה אלא על-ידי היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו".