הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" שב"בשבע" גליום 462 מיום 27.9.2011

מישהו משדר "סליחות"?

אוהד חמו, כתב לענייני השטחים וההתיישבות לפי ההגדרה הרשמית, אמנם עבר מהערוץ הראשון לחברת החדשות של הערוץ השני, אבל מה שלא למד מבחינת כללי האתיקה המקצועית במקום העבודה הקודם, בוודאי קשה לו ליישם בשני.  ובמה דברים אמורים?  ביום ששי האחרון, בשעה 17:20 לערך, נכנס אוהד לשידור עם דיווח אודות התקרית ליד הכפר קוצרא (ולמען הגילוי הנאות, באזור גוש שילה, ליד ביתי).  הוא מסר תיאור תמציתי לצופים שכולו מבוסס על מקורות ערביים.  תגובה של "המתנחלים" לא נכללה.  תגובה של דובר צה"ל לא נכללה.  אפילו לא אמירה שהוא פנה לשני גורמים אלה אבל לא זכה במענה, לא נאמרה.  מה, בשביל לשדר כשופרם של הרשות הפלסטינית חברת החדשות צריכה להעסיק עיתונאי? 

מישהו יגיד "סליחה"?

אי-שם במדור "גלריה" של "העיתון-לאנשים-החושבים-שהם-חושבים", הקדישו עמוד שלם לכתבתו של נעם בן זאב על ההחלטה של התזמורת הפילהרמונית הלונדינית להשעות נגנים אשר חתמו על מכתב שקרא לתמוך בחרם תרבותי.  במכתב שלהם, שהתפרסם ב"אידיפנדנט", הם ביקשו שרדיו הבי.בי.ס. הציבורי לא ישדר את הופעותיה של התזמורית הישראלית אשר השתתפה בסדרות ה"פרומס" המפורסם והמכובד בבירות אנגליה. "יש לכבד את תביעת הפלסטינים לחרם על ישראל כל עוד הכיבוש נמשך", הם כתבו. זאת אומרת, הם חתרו לאלץ את אמצעי התקשורת הציבורית של אנגליה להיכנע לדרישתם הבלתי-חוקית שלא לדבר על טענותיהם השקריות במכתבם כאילו ישראל מנהיגה "אפרטייד תרבותי" והתעלמותם מכך שאצל הערבים, הכיבוש החל עוד ב- 1948.  וכמובן, "הארץ" מאפשר למלחין אירי אחד להתלונן על כך שכבר אי-אפשר לנהל חרם מוסיקאי באנגליה.  כנראה שחשבו במערכת שאין צורך לאפשר בקשת סליחה אלא יש לאזן את ההחלטה להשעות את הנגנים ולסייע למאמצי החרם, גם דרך הרדיו.

ולסיום: אני מודה ל"דני מכפר סבא", האיש אשר הביא לפרסום המובלט על היותה דפני ליף, מובילת המחאה בקיץ של "צדק חברתי", חותמת על מכתב סרבנות שירות בצה"ל, על דבריו בראיון עימו ב"מוסף הארץ" ביום 16.9.  בתשובה לשאלתו של אורי תובל בקשר ליחס העיתונות והאם היא תפעל כמוהו ותחקור את עברם ופעילותם של מנהיגי המחאה, "דני" ענה: "זאת תקשורת חובקת" ולא ביקש סליחה על עמדתו.  ואידך זיל גמור.