הטור שלי במדור מיקרוסקופ ב"בשבע" גליון 478 מיום 26.1.2012

מהדרין בהשמצות

השימוש הפופולרי במילה האקדמית 'הדרה' גרם אולי לציבור הלאומי-אמוני להשתומם במקצת. שהרי ביטויים כגון "והדרת פני זקן" ו"ברוב עם הדרת מלך" הם בעלי אפיון חיובי. שנית, זאב ז'בוטינסקי קבע את ההדר יחד עם 'תגר', כיסודות של החינוך הבית"רי. ושלישית, הרי 'מהדיר' הוא אדם המתקן דברים לדפוס. אבל ל'הדרה' יש מקור תלמודי. האקדמיה ללשון העברית מלמדת אותנו שהַדָּרָה באה מן השורש נד"ר מלשון חז"ל ופירושו 'אָסַר בְּנֶדֶר', כגון "הדירוֹ אביו מנכסיו" (ירושלמי נדרים ה, ו), ובימינו הוענק לה משמעות של 'מָנַע דבר מעצמו או מאחר'.

אבל מעבר לעיסוק הבלשני הזה, התקשורת שלנו מהדירה את מי שהיא לא אוהדת תוך שהיא מהדירה את אלה שהיא מחבבת, אחמד טיבי, למשל. זה כעשרים שנה שטיבי הוא "'מחבל' מחמד" (מלשון 'חבל', ראו סנהדרין קיא, א). הייתי עד לשיחות רעים שעיתונאים קיימו איתו עוד בזמן 'פופוליטיקה' וצחקוקים וקריצות עין כלפיו היו תופעות רגילות. ממש נהנו בקרבתו.

העובדה שהגן על ערפאת לא הפריעה למראיינים ברדיו ובטלוויזיה. אדרבה, היה אפשר לנצל את האיש הנחמד, המשכיל, המדבר ברהיטות ובחן כדי להכות את המתנחלים. לעומתו, רוב נציגי צבור יש"ע שהגיעו למיקרופונים – לא כולם – היו כבדי לשון, דלי שפה ועברו מסך הרבה פחות מקרן נויבך.

טיבי יכול לדבר על שאהידים ויסולח לו, הוא יכול לבזות ולנבל פיו כלפי ח"כ אנסטסיה מיכאלי ויצחקו איתו באולפן. גם ח"כ חנין זועבי מצליחה לרוב להתחמק מ'טיפול מרזל', כי היא הרי אישה, ערבייה ונגד המתנחלים – מה יותר טוב מזה?

 

ישראל מידד