הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליום 489 מיום 19.4.2012

קושיות פוסט פסחיות מדוע, שנה לאחר ההצלחה המכובדת בזמן אמת כמעט, של תיעוד התנהלות צה"ל והמחבלים על סיפון האוניה 'מרמרה', שהוכיחה איזה יתרון תקשורתי צה"ל יכול להשיג כדי להדוף את התעמולה הפלשתינית, יחידת דובר צה"ל כשלה פעמיים בהפרש ימים אחדים? פעם אחת כאשר חיילי יחידת המעברים של המשטרה הצבאית עצרו השבוע במחסום בקעות ערבי שברשותו שבעה מטעני חבלה מאולתרים, שלוש סכינים ועשרות קליעים. כל זה בלי שום תמונה או עדות מהחיילים שהיו שם. ובפעם שנייה כאשר סגן אלוף שלום אייזנר צולם בידי גורמים עוינים והסרטון שהיה ערוך בצורה מגמתית לא רק מתקבל כראיה מרשיעה, אלא ששוב, יחידת דובר צה"ל לא ידעה במשך שעות שאותו קצין נפצע מידי אותם אנרכיסטים? מדוע בואם של פחות מאלף מפגינים מגייס סיקור תקשורתי נרחב ומגוון (הרבה פחות מעשרות אלפים שבאו לחברון), אבל מעבר לכמה אזכורים חולפים ותמונות אחדות, השימוש בכלבים על ידי שוטרי צרפת (בפיגוע בטולוז) התקבל כהתנהגות טבעית ללא גינויים? מדוע נתן זהבי חושב שמותר לו לתבוע, גם לאחר שהוא מקדים את דבריו בתוכניתו ב'רדיו ללא הפסקה' בהודאה שהוא מודע לכך שהוא מסתכן בקנס, את פיטוריו של עמית לשידור יורם שפטל ובכך פוגע בזכות שפטל לחופש הביטוי, וגם משתלח בו בכינויים מעליבים וגסים? האם הוא חושב שהברנז'ה תגן עליו או שנציב התלונות לא ינקוט שום פעולה ממשית? וקושיה אחרונה: כמה עיתונאים ישראליים מפגינים למען עמיתיהם ברשות הפלשתינית שנעצרו בידי מחמוד עבאס? וכמה פעילי שלום מוחים נגד גזר דין מוות אפשרי נגד איש נדל"ן שמכר בית ליהודי לפני עשרות מצלמות ומיקרופונים? ישראל מידד

^