הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 490 מיום 25.4.2012

ככה מאייתים התנכרות

כמה עיתון יכול להרחיק את עצמו מהמדינה שבה הוא יוצא לאור? כמה כלי תקשורת יכול להבדיל את עצמו מהאתוס הלאומי של החברה באותה מדינה? כמה מסוגלת כתבת אחת לזלזל בערכים משותפים לרוב אזרחי המדינה? הנה דוגמה אחת, לא כל כך חשובה, אבל מרשיעה בצורה ברורה וחדה. בטור ביקורת טלוויזיה התייחסה בשבוע שעבר מיה סלע לתחרות האיות החדשה שעלתה בערוץ 2, 'אלוף העברית', בהפקת 'קשת' ומשרד החינוך. לדעתה, בחברת ההפקות "חושבים עלינו את הגרוע ביותר". ואף גרוע מזה, החברה "מתעקשת לא לנהל דיונים רציניים בסוגיות חשובות". איזו בגידה! כמובן, בעיתון שלה בוודאי מנהלים דיונים רציניים בנושאים מרכזיים, אבל שאלה אחרת היא אם הדיונים הללו מטופלים בדיוק עובדתי, בהוגנות, במסירת מידע מלא ובפלורליזם.

אך לסלע הפריע שבעוד הטלוויזיה צריכה לעסוק באיראן, שר החינוך גדעון סער ומנכ"ל שידורי קשת אבי ניר עקפו "את כל העניין". הם יצרו "מכונת זמן משוכללת (ש)מצד אחד הקפיצה אותנו... אל חידון התנ"ך (ו)מצד שני החזירה אותנו לימי הזוהר של רשות השידור... והיומרה לחנך את העם. מצד שלישי היא היתה עדכנית ועתידנית בו בזמן, ממש כמו מסדר בצפון קוריאה". ועוד האשמה מקולמוסה: "כך נראים ההווה והעתיד של חברה שלא מסוגלת להתנהג כמו אדם מבוגר... (ושלא) תהיה מסוגלת לצפות בתכנים המיועדים למבוגרים". סלע חוששת שיש מישהו "פוליטי" שמרדים כאן בכל "הטיפשות הכללית" בחידון הזה. זה שבהוליווד כבר עשו סרטים בנושא חידון האיות, תופעה חינוכית-תרבותית קלאסית של אותה מדינה דמוקרטית, לא משפיע על סלע. כי היא רצינית ויודעת יותר טוב מאיתנו מה טוב לנו. לא פלא שהיא כותבת בעיתון לאנשים חשובים, 'הארץ'.

ישראל מידד

^