הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 492 מיום 8.5.2012

שתיקת התקשורת

זוכרים את קמפיין "לא תשתיקו אותנו" של הקרן החדשה לישראל, בתגובה לתיקון לחוק לשון הרע מנובמבר האחרון ואת המהומה התקשורתית? עיתונאים יודעים איך להגן על הזכות לביטוי חופשי. לפני כחודש קרא הארגון Human Rights Watch לרשות הפלשתינית להימנע מהעמדתו לדין של יוסף א-שאייב, עיתונאי שהוחזק במעצר ללא הליכים משפטיים כשבוע ואז שוחרר. ותגובת הברנז'ה? שתיקה רועמת. להגן על ערבי קרוב לבית שסובל דיכוי רק משום שמתח ביקורת על הרש"פ, יחד עם אחרים, בעמודי הפייסבוק שלהם? מה פתאום? הרי רק הדמוקרטיה הישראלית מדאיגה אנשי תקשורת בישראל. דרך אגב, שנה לפני כן פרסם אותו ארגון הודעה על כך ש"להטרדות חמורות של עיתונאים פלשתינאים בגדה המערבית וברצועת עזה בידי כוחות הביטחון של הרשות הפלשתינית ושל חמאס יש השפעה מצננת על חופש הביטוי", הודעה שאף זכתה לפרסום במדור 'מיקרוסקופ' בגיליון 438. משום מה לא ראיתי מחאה, לא מאורגנת ולא פרטיזנית, לא בקול ולא בדפוס, המביעה סולידריות מטעם עיתונאים ישראלים עם הקולגות שלהם מעבר לקו הירוק. והדבר מוזר, כי אגודת העיתונאים תל אביב קיימה לאחרונה שני סיורים לחברון ולשכם בהובלת עמותת 'לוחמים לשלום' (וגם סיור בישובי גב ההר היהודיים בהובלת דובר המועצה האזורית שומרון). האם אין השלום בנוי על דמוקרטיה, והאם דמוקרטיה יכולה לפרוח אם אין תקשורת? אז מדוע שתקו העיתונאים הישראלים? ·

ברכת יישר כוח ליצחק פינטו מקיבוץ נחשולים על מכתב שפרסם במוסף 'הארץ', שתמונה שצילם בנו רותנברג שהופיעה בכתבה ב-20.4 עם הכיתוב: "פליטים מהכפר הפלסטיני טנטורה, 1948" נראתה לו חשודה. זאת מכיוון שהפליטים צועדים מתחת לקו מתח גבוה, כאשר ב-1948 לא היה באזור טנטורה חשמל. ופינטו יודע; הוא הגיע לכפר הנטוש טנטורה ב-13 ביוני 1948 וכל האזור כלל שמונה כפרים ערבים שלא היו מחוברים לרשת החשמל. שנתיים ישבו הוא ויתר מתיישבי נחשולים בבתים נטושים ללא חשמל ואף ללא צנרת מים. רק בסוף 1950 הם חוברו לקו חשמל שאליו חובר גם הכפר פרדיס. לפעמים כיתוב של תמונה מפוברקת שווה עשרת אלפי מילים של תעמולה.

^