לזכרו של זאב יבין

אתמול השתתפתי בהלוויתו של זאב יבין וחשבתי לציין כמה עובדות חיים שאני מניח יהיה חדש בשביל רבים מן הקוראים.

יש קשר בינו לבין מקום ישיבתי בארץ, שילה, כי הוא היה הארכיאולוג שהסתכן וחפר במקום על מנת לאפשר לגרעין הראשון את ה'הצדקקות' להיות במקום (וזה סיפור לזמן אחר אבל אני מצרף בסיום דבריו של עירא רפפורט בנושא)

הכרתי אותו אישית עוד ב- 1966, בשנה שלי בארץ במסגרת המכון למדריכי חו"ל של מחלקת הנוער והחלוץ והייתי שומע הרצאות שלו ושל ד"ר אלדד במרתף של גלריית "עזרי" של עזרא יכין שיח' ברח' המלך דוד. עד לפני כמה שנים, עדיין היה פעיל בהנהלת בית מורשת אצ"ג בה גם אני יושב.

זאב היה בנו של יהושע השל יבין שיחד עם אב"א אחימאיר ועם אורי-צבי גרינברג היוו של המנהיגות של "ברית הבריונים" והציונות המקסימאליסטית במחנה הרביזיוניסטי והוא עוד הספיק להיות בלח"י ונפצע בקרב על אבו-כביר. הוא הקטן בצד שמאל בתמונה זו על מרפסת דירתם ברח' שטראוס בירושלים.  אמו, מרים עטרה, הייתה סופרת.  היא אף כתבה ביקורת חשובה על שירי אצ"ג.

הוא ה"ילד" בשיור הגדול של אצ"ג "באזני ילד אספר" (חלקים ממנו למטה) והנה בקליפ זה הוא מדבר על אצ"ג: 

הוא גם נמנה עם עצורי "מחתרת צריפין", היא "מחתרת "מלכות ישראל".

בתום תקופה זו, היה לארכיאולוג. הוא גילה את בית הכנסת העתיק באשתמוע, אחד הגילויים המרשימים של חפירות יו"ש.

היה חכם, בעל הומור, ונאמן לרעיונות של יאיר, אצ"ג ואלדד.

=========================

ילד עברי, בביתי בציון המושפלת. ערב. דמדום. אני

שח — ואתה לברכי.

לך, חביבי, אספר את ספור-המעשה במשיח הטוב שלא בא.

לגדולים פה ממך לא אספר, חביבי. לגדולים אין עינים כאלה ויקר שכזה אשר בעיניך.

גדולים לא יקשיבו כמוך, אטמם מאד הגורל בציון, ונפשם משולה למנורת כלי-חרס בכפר...

ויגונם לא יזרח בשתי דמעות נפלאות כאשר בעיניו ;

ולא אוכל נשק במצחם כאשר במצחך בעת אספר את ספור האסון במשיח - - -

הוא לא בא, המשיח ... כנשר הוא עף מעל לתהומות- הדמים.

אני שמעתי ביום ובלילה את משק-כנפיו. ועד לחוף-יפו הגיע בצורת-אדם עם ילקוט עלי שכם:

עני ואביון בר חזון

ובר חרב - - -

ואני הכרתיו אחר-כך בחורש ההולך תחת שמש לוהטת בניר

ובחוצב המפרך חלמיש ירושלים. הוא היה כה קרוב.. .״

״יהודה היום — יהודה מחו (פנייה לבריטניה):

... לו חכמו יועציו, לו הבינו אחרית!

לו הריחו כמוני את בא היתמות לך

ויום מלכותך הנוטה לערב - - -

אני רואך היורדת בים חיפה וביפו

אלי אניות אנגליות להפליג - - -

ובגב חיליך קר וחם, כבגבי,

בעת כתבי זה השיר.

ולי יש משיח ואם עודנו רחוק,

הוא חבוי כחרבו של דוד בנדנו.

אני רואה ענויים שיבאו עלי:

אימים מאלה אשר בהוי.

אני שומע הרבה יללות באזני.

אני רואה הרוגים וטבוחים ובערות.

אני רואה בתי-כלא עבים, תליות —

בירושלים, ביפו, בעכו — ופני

סיקריקין יהודים נדונים למיתה.

אני רואה איך הללו הולכים לתליה

ושחרית-ירושלים בשעות פניהם.

ואני רואה כבר סיעת-אוירוני במחוג

על פני הר הבית חגה ביום חג.

אני רואה המוני חוגגים, עת יורים

אל נחל קדרון אלפי יריות,

כמספר שני הענות.

אני רואה הר הבית כסיני בוער

ורוכב שותת-אש בחצוצרה מחצצר.

ודגל דוד — במגדלו של דוד.״

=========================

דבריו של עירא:

ב"ה
איש יקר לשילה דר. זאב ייבין מבכירי הארכלוגיים בישראל השיב את נשמתו לבוראו היום. לזאב היה קשר מיוחד לשילה והוא אף סכן את המשך מעמדו ותפקודו בקמ"ט ארכולוגיה. בימיה הראשונים של שילו היה צורך "לחפור" כאן כדי לאפשר הקמת ישוב. ( למי שמעונין הסבר אפשר לקבל מותיקים) אחרים פחדו לנגוע תרתי משמעי כיוון שפחדו מפגיעה במעמדם. זאב לקח על עצמו ובאמצעים דלים ביותר התחיל לחפור. בכדי לבסס את החפירות הוא הקים אגף לארכילוגיה בטורו קולג( וגם הם יעמדו על הברכה) ולמרות התנגדות חריפה עמד על שלו וחפר.

אהב את ארץ ישראל אהבה רבה ולא פחד להוכיח את אמניתו של התנ"ך על ידי חפירות. היה החופר הראשי בסוסיא.

יתכן שעשייתו בשילה כאשר לא היו אישורים דיים עלה לו בכבוד להיות חופר הראשי בשילה.
שילה חייב לזאב הרבה וזכות עזרתו יעמוד לפניו בשערי גן עדן .

------------------------

ממה שציטטתי מדבריו:

מתוך "כל העם נכסף למלכות" פורסם ב"סלם" אייר תשי"ד

"...רק בפרספקטיבה של המלכות מוכן הוא [העם] לאהוב את המדינה, זאת מגלים אנו לעם, כל אחד לפי דרכו: מאולם בית הדין הצבאי בצריפין, מתוך מרתף בית הסוהר בתל-מונד ומכל האגפים, בשטחי הארץ ובנופי העם בהם צצים הפרחים הרעננים והיפים שלך רצון המלכות הכולל שבעם...
...הדגל ישנו והעם ישנו; ורק אלה שעליהם להרים דגל זה מפקפקים עדיין.  עכשו נדרש מכל מי שמכיר דגל עתיק זה ומכל מי שאוהב דגל זה, באשר הוא שם, לעזוב כל פקפוק ולהניף אותו...
...כל בית ישראל רוצה במלכות, וכל בית ישראל יקום, חיל גדול מאוד מאוד, יעלה במקומו, יתחזק בגוף וישגה ברוח, באם יצעד בברור ובמפורש לקראת המלכות, לקראת ארץ רחבה וחפשית, ארץ שבה נוכל ליצור ולהעלות את הערכים הגדולים המונחים בנו ולחיות את חיינו לפיהם, כפי צו הנפש והגוף ולפי צו היעוד הישראלי."

^