פוטו רצח הטור ההחדש בבשבע
פוטו רצח
בעוד אנשים מרכזיים בישראל (ה'אליטות', וכמובן ה'ברנז'ה' עצמה) עדיין טוענים שהתקשורת אינה מגויסת, ובשמאל טוענים שהיא מוטה כנגד ערכי ההומניזם והדמוקרטיה, המערכה בלבנון הביאה לנו סיוע משמעותי מעבר לים. דווקא בני ניכר שזפו לעין המצלמה והאינטרנט את הזיופים התקשורתיים שהפכו לכלי מלחמה חשוב בידי החיזבאללה.
השחקנית המרכזית היא סוכנות רויטרס (אגב, על שמו של ישראל בער רויטרס, בן הרב מגרמניה), שבסופו של דבר נאלצה לפטר את עדנאן חאג', צלם פרילאנסר. 'צבא הבלוגרים' הוכיח שתמונותיו היו מבוימות ומזויפות. רויטרס ניסה בתחילת הדרך להגן על איש החיזבאללה חאג', אך צבא האינטרנט היה חזק יותר.
הראשון מבין הבאים לעזרתנו הוא צ'רלס ג'ונסון (מהאתר www.littlegreenfootballs.com). הוא הבחין שתמונה של עשן מיתמר מעל ביירות עברה עיבוד גראפי בתוכנת עיצוב, כדי 'לשפר' את הרושם. תמונה נוספת, של מטוס יורה נורות הטיה, הוצג כמשגר טילים. אתר אחר, זה של ריצ'רד נורת', (http://eureferendum.blogspot.com), טיפל באופן יסודי ביותר בסדרת התמונות מכפר כאנא. הוא הצליח לגלות מה באמת מסתתר מאחורי התמונה של אותו 'עובד הג"א' לבנוני, סאלם דהאר ('איש הקסדה הירוקה'). דאהר הציג לראווה את הקרבנות הצעירים של התוקפנות של חיזבאללה, בדיוק כפי שעשה זאת לפני 10 שנים בזמן מבצע 'ענבי זעם'. אתר נוסף שיש לציינו, בניהולם של ג'ון הינרייקר, סקוט ג'ונסון ופאול מירנגוף (http://www.powerlineblog.com) עזר גם הוא להפנות את תשומת הלב לצעצועי הילדים שמופיעים לעתים קרובות מדי ונוחות מדי בשידורי הכתבים מלבנון.
וכמובן, יש להודות לגדול אנשי הרדיו העצמאי בארה"ב, ראש לימבאו (Rush Limbaugh), שהקדיש תוכנית רדיו שלמה ועוד כמה חלקי תוכניות (קהל מאזיניו, הנמנה במיליונים, גדול יותר מזה של רשת ב') לניתוח ביקורתי ואף צינ, של מאמצי החיזבאללה והמוסלמים בכלל לעבוד על העולם ולמכור סיפורי זוועה פיקטיביים.
אך מעבר להכרת הטוב לאתרי הבלוג הללו ואחרים, וכמובן לאתרים יהודים שמתמודדים יום יום מול השקרים של אויבינו (נזכיר כאן את נחום שחף באתר http://www.global-report.net/i2i/?l=he והחברים באתר http://www.omedia.co.il). אנחנו מתפעלים מהזריזות והנחישות האמיתית והמקצועית של האתרים באינטרנט. והבה לא נשכח: הם יושבים בחו"ל. מה קרה לזרועות השלטון שלנו? האם משרד החוץ 'ניצח' במערכה תקשורתית זו? האם מישהו שמע על יועץ התקשורת לעיתונות הזרה שליד ראש הממשלה (חוץ מכך שהקודם, רענן גיסין, הורחק ערב פתיחת המערכה)? האם יחידת דובר צה"ל יצאה למבצעי קומנדו כדי להכות באויב בשטח זה של הלחימה?
היה על מה להיאבק: כיתוביות שקריות, זיהוי מקומות שלא היו, שימוש בתמונות של אותו אתר מופצץ שוב ושוב, 'פליטה לבנונית' שבכתה והשתוללה משום שביתה נהרס פעמיים תוך עשרה ימים בהפצצות ישראליות, וסיפורי סבתא נוספות? אותן תמונות של צעצועים ובובות שאיכשהו נמצאו בתוך כל ההרס בזווית נכונה לצילום, וכאילו יצאו רק עכשיו מהחנות?
דומה כי ההצלחה הגדולה ביותר של מערכת התעמולה של הממשלה וצה"ל היתה להרגיז את חיילי המילואים, שחשו שפירוט-היתר וחופש-היתר שניתן לתקשורת מסכן את חייהם – כולל גילוי מספרי היחידות ומיקומן בשטח. מערכת הפקת הלקחים חייבת להידרש לכישלון הבולט לעין של דובר צה"ל, משרד החוץ ועוד 'מקצוענים' שפשוט אינם מבינים מהי מלחמת תקשורת מודרנית, איך מתמודדים עמה ומה עושים כדי להבטיח שסיפורי הבל לא יעצרו את פעילות הכוחות בשטח ולא יביאו מורך בלבבות הפוליטיקאים.
'דה מרקר' נגד החוק
העיתון The Marker (נראה שאי אפשר לשווק עיתון איכותי כזה ללא שם לועזי) מוציא לאור אחת לחודש מגזין רכב. גיליונו באוגוסט 2006, בעיצומה של לחימה שגבתה קרבנות רבים ומיותרים, מוקדש כמעט לנושא אחד: היופי שבנסיעה מהירה, הרבה מעבר למותר. כאילו אין לנו מספיק הרוגים...
תאמרו: אז מה? מותר לדווח על מרוצי מכוניות, על גופי מתכת שמצליחים לנוע במהירות של מאות קמ"ש, ואולי יש בזה גם עניין. ובכל אופן, לפאר מעשי עברה, לדעת על קיום עברה ולא למסור את הפרטים למשטרה, לפאר שידול לדבר עברה – כל אלה כנראה מהווים חלק מאתיקה עיתונאית מתקדמת המתאימה לאנשים חושבים.
בעמוד 37 אנו מוצאים כתבה שכותרתה: "המשימה: להגיע בזמן למשפט תעבורה, האמצעי: הונדה CBR1100XX". הכתבה מתארת את העיתונאי תומר הדר, שחייב להתייצב בבית המשפט בגין עברת תעבורה ויש לו רק חצי שעה להגיע מתל אביב. הוא רותם את שכנו בעל האופנוע המהיר, והם מצליחים להגיע בזמן, בין השאר בגלל נסיעה במהירות של 170 קמ"ש.
אנחנו רק חושבים מה היה קורה אילו 'בשבע' היה כותב כתבה: "דע את האויב – איך לעצור את התחבורה בהפגנה בלי להיתפס", או "10 טיפים להפגנה בלתי חוקית"; משהו מהסגנון של "דע את האויב – איך להתחמק ממכמונות מהירות", כתבה אחרת בירחון של דה מרקר.
האם בעקבות תרומה 'חיובית' כזו למלחמה בתאונות הדרכים ינקוט מישהו במטה המאבק יוזמה נגד 'הארץ' ו'דה מרקר'?
בעוד אנשים מרכזיים בישראל (ה'אליטות', וכמובן ה'ברנז'ה' עצמה) עדיין טוענים שהתקשורת אינה מגויסת, ובשמאל טוענים שהיא מוטה כנגד ערכי ההומניזם והדמוקרטיה, המערכה בלבנון הביאה לנו סיוע משמעותי מעבר לים. דווקא בני ניכר שזפו לעין המצלמה והאינטרנט את הזיופים התקשורתיים שהפכו לכלי מלחמה חשוב בידי החיזבאללה.
השחקנית המרכזית היא סוכנות רויטרס (אגב, על שמו של ישראל בער רויטרס, בן הרב מגרמניה), שבסופו של דבר נאלצה לפטר את עדנאן חאג', צלם פרילאנסר. 'צבא הבלוגרים' הוכיח שתמונותיו היו מבוימות ומזויפות. רויטרס ניסה בתחילת הדרך להגן על איש החיזבאללה חאג', אך צבא האינטרנט היה חזק יותר.
הראשון מבין הבאים לעזרתנו הוא צ'רלס ג'ונסון (מהאתר www.littlegreenfootballs.com). הוא הבחין שתמונה של עשן מיתמר מעל ביירות עברה עיבוד גראפי בתוכנת עיצוב, כדי 'לשפר' את הרושם. תמונה נוספת, של מטוס יורה נורות הטיה, הוצג כמשגר טילים. אתר אחר, זה של ריצ'רד נורת', (http://eureferendum.blogspot.com), טיפל באופן יסודי ביותר בסדרת התמונות מכפר כאנא. הוא הצליח לגלות מה באמת מסתתר מאחורי התמונה של אותו 'עובד הג"א' לבנוני, סאלם דהאר ('איש הקסדה הירוקה'). דאהר הציג לראווה את הקרבנות הצעירים של התוקפנות של חיזבאללה, בדיוק כפי שעשה זאת לפני 10 שנים בזמן מבצע 'ענבי זעם'. אתר נוסף שיש לציינו, בניהולם של ג'ון הינרייקר, סקוט ג'ונסון ופאול מירנגוף (http://www.powerlineblog.com) עזר גם הוא להפנות את תשומת הלב לצעצועי הילדים שמופיעים לעתים קרובות מדי ונוחות מדי בשידורי הכתבים מלבנון.
וכמובן, יש להודות לגדול אנשי הרדיו העצמאי בארה"ב, ראש לימבאו (Rush Limbaugh), שהקדיש תוכנית רדיו שלמה ועוד כמה חלקי תוכניות (קהל מאזיניו, הנמנה במיליונים, גדול יותר מזה של רשת ב') לניתוח ביקורתי ואף צינ, של מאמצי החיזבאללה והמוסלמים בכלל לעבוד על העולם ולמכור סיפורי זוועה פיקטיביים.
אך מעבר להכרת הטוב לאתרי הבלוג הללו ואחרים, וכמובן לאתרים יהודים שמתמודדים יום יום מול השקרים של אויבינו (נזכיר כאן את נחום שחף באתר http://www.global-report.net/i2i/?l=he והחברים באתר http://www.omedia.co.il). אנחנו מתפעלים מהזריזות והנחישות האמיתית והמקצועית של האתרים באינטרנט. והבה לא נשכח: הם יושבים בחו"ל. מה קרה לזרועות השלטון שלנו? האם משרד החוץ 'ניצח' במערכה תקשורתית זו? האם מישהו שמע על יועץ התקשורת לעיתונות הזרה שליד ראש הממשלה (חוץ מכך שהקודם, רענן גיסין, הורחק ערב פתיחת המערכה)? האם יחידת דובר צה"ל יצאה למבצעי קומנדו כדי להכות באויב בשטח זה של הלחימה?
היה על מה להיאבק: כיתוביות שקריות, זיהוי מקומות שלא היו, שימוש בתמונות של אותו אתר מופצץ שוב ושוב, 'פליטה לבנונית' שבכתה והשתוללה משום שביתה נהרס פעמיים תוך עשרה ימים בהפצצות ישראליות, וסיפורי סבתא נוספות? אותן תמונות של צעצועים ובובות שאיכשהו נמצאו בתוך כל ההרס בזווית נכונה לצילום, וכאילו יצאו רק עכשיו מהחנות?
דומה כי ההצלחה הגדולה ביותר של מערכת התעמולה של הממשלה וצה"ל היתה להרגיז את חיילי המילואים, שחשו שפירוט-היתר וחופש-היתר שניתן לתקשורת מסכן את חייהם – כולל גילוי מספרי היחידות ומיקומן בשטח. מערכת הפקת הלקחים חייבת להידרש לכישלון הבולט לעין של דובר צה"ל, משרד החוץ ועוד 'מקצוענים' שפשוט אינם מבינים מהי מלחמת תקשורת מודרנית, איך מתמודדים עמה ומה עושים כדי להבטיח שסיפורי הבל לא יעצרו את פעילות הכוחות בשטח ולא יביאו מורך בלבבות הפוליטיקאים.
'דה מרקר' נגד החוק
העיתון The Marker (נראה שאי אפשר לשווק עיתון איכותי כזה ללא שם לועזי) מוציא לאור אחת לחודש מגזין רכב. גיליונו באוגוסט 2006, בעיצומה של לחימה שגבתה קרבנות רבים ומיותרים, מוקדש כמעט לנושא אחד: היופי שבנסיעה מהירה, הרבה מעבר למותר. כאילו אין לנו מספיק הרוגים...
תאמרו: אז מה? מותר לדווח על מרוצי מכוניות, על גופי מתכת שמצליחים לנוע במהירות של מאות קמ"ש, ואולי יש בזה גם עניין. ובכל אופן, לפאר מעשי עברה, לדעת על קיום עברה ולא למסור את הפרטים למשטרה, לפאר שידול לדבר עברה – כל אלה כנראה מהווים חלק מאתיקה עיתונאית מתקדמת המתאימה לאנשים חושבים.
בעמוד 37 אנו מוצאים כתבה שכותרתה: "המשימה: להגיע בזמן למשפט תעבורה, האמצעי: הונדה CBR1100XX". הכתבה מתארת את העיתונאי תומר הדר, שחייב להתייצב בבית המשפט בגין עברת תעבורה ויש לו רק חצי שעה להגיע מתל אביב. הוא רותם את שכנו בעל האופנוע המהיר, והם מצליחים להגיע בזמן, בין השאר בגלל נסיעה במהירות של 170 קמ"ש.
אנחנו רק חושבים מה היה קורה אילו 'בשבע' היה כותב כתבה: "דע את האויב – איך לעצור את התחבורה בהפגנה בלי להיתפס", או "10 טיפים להפגנה בלתי חוקית"; משהו מהסגנון של "דע את האויב – איך להתחמק ממכמונות מהירות", כתבה אחרת בירחון של דה מרקר.
האם בעקבות תרומה 'חיובית' כזו למלחמה בתאונות הדרכים ינקוט מישהו במטה המאבק יוזמה נגד 'הארץ' ו'דה מרקר'?
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הירשם תגובות לפרסום [Atom]
<< דף הבית