הטור שלי ב'מיקרוסקופ' שבגליון #345 של שבועון בשבע

גם אתה, ויצטום?/ ישראל מידד

הנה דוגמה לתופעותיה השליליות של תקשורת לא-אמינה ולא-מקצועית. בראיון בתוכנית 'מהיום למחר' ביום ראשון השבוע עם פרופ' ירון אזרחי, אחד מדוברי 'שלום עכשיו' לשעבר, טען דוד ויצטום שמדינת ישראל מעולם לא הגדירה את עצמה בתור מדינה יהודית ודמוקרטית. ככל הידוע לי, כבר לפני 25 שנה נחקק תיקון לחוק יסוד: הכנסת, הקובע ש"רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לפי העניין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". כמובן שגם אי אפשר להתעלם מהגדרת המדינה במגילת העצמאות כ"מדינה יהודית בארץ-ישראל".

מוזר שוויצטום שמרצה באוניברסיטה העברית 'שכח' את חוק יסוד הכנסת. גם המרואיין שלו, חבר בכיר בסגל המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית ואיש המכון הישראלי לדמוקרטיה, לא טרח לתקן אותו. התוצאה היא שצופי תוכניתו של דודו ויצטום קיבלו מידע לקוי וחלקי בנושא מרכזי שעומד על סדר היום הציבורי. מסתבר שהברנז'ה כוללת לא רק את התקשורת, אלא גם חלקים לא קטנים באקדמיה.

* ערב חג השבועות, התפרסמה בעמ' 13 של עיתון "הארץ" תמונה של חרדים קוצרי חיטה. היא צולמה בידי תמונה של גיל כהן-מגן מסוכנות רויטרס. השדה בו עבדו זוהה כ"ליד מודיעין". בדיקה באינטרנט העלתה שבעצם מקום השדה הוא במושב מבוא חורון. האם העובדה שמבוא חורון נמצא בצד ה'לא-נכון' של הקו הירוק תרמה לטשטוש הגבולות?

------

הטור המקורי:

השבוע זימן לנו שפע של דוגמאות לתופעותיה השליליות של תקשורת לא-אמינה, מוטה, בלתי-אחראית ולא-מקצועית. גילינו אחד, אם לצטט את מנחם בגין המנוח, "איך קוראים לו? דו – דו טופס", שחשוד במעשים פליליים. והנה, יש לנו כל התיאוריה של תקשורת כבידור על רגל אחת: מי צריך חדשות כאשר יש לנו הצגות? וגם היה מקרהו של בן כספית אשר נאלץ לחזור בו מהערכתו מערב חג השבועות ב"מעריב" ש"אובמה ילחץ על אבו-מאזן: פגוש את נתניהו" וביום שני, פירסם ש"בניגוד להערכה בירושלים, וגם ברמאללה (!), האמריקאים לא לחצו על אבו-מאזן לפגוש את נתניהו".

אבל אני בוחר בקטע צנוע יותר אבל משמעותי כי, לדעתי, הייתה כאן רמיה. בראיון בתוכנית "מהיום למחר" ביום ראשון קרוב לחצות עם פרופ' ירון אזרחי, אחד בדוברי "שלום עכשיו" לשעבר, טען מר דוד ויצטום שמדינת ישראל מעולם לא הגדירה את עצמה בתור מדינה יהודית ודמוקרטית ותצלצלנה אוזניי. ככל הידוע לי, ואני מניח שגם ידוע למר ויצטום, נחקק תיקון לחוק יסוד: הכנסת הקובע בסעיף 7א החדש מלפני 25 שנה ש"רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לפי הענין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית...".

אכן הנה, מדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית ודמקרטית גם אם אין לה חוקה, ולא נתעלם מההגדרת המדינה במגילת העצמאות כ"מדינה יהודית בארץ-ישראל". אפילו בגישתו המצמצמת של אהרן ברק, משמעותה של הגדרת ישראל כ"יהודית" היא ש"...עומדת זכותו של כל יהודי לעלות למדינת ישראל, בה יהוו היהודים רוב; עברית היא שפתה...ועיקר חגיה וסמליה משקפים את תקומתו הלאומית של העם היהודי...".

אז מה אם צופי תוכניתו של דודו ויצטום זוכים למידע לקוי וחלקי מפיו של המנחה (שאף מרצה באוניברסיטה העברית ומפי חברו פרופסור שחבר בכיר בסגל המחלקה למדע המדינה והוא גם איש מרכזי במכון הישראלי לדמוקרטיה? יש ברנז'ה תקשורתית ועכשיוו יש ברנז'ה אקדמית-תקשורתית.