הטור שלי במדור מיקרוסקופ בגליון 370 מיום 3.12.09

כנס עם אג'נדה (2) / ישראל מידד

שוב לא השתתפתי ב"כנס אילת לעיתונות", אבל אני תמיד בוחן את המושבים כדי להשכיל את עצמי. הנה, ביום שלישי השבוע בשעה 9:30 יכולתי לשבת ולהקשיב לאנשים המנסים להשיב על השאלה: "האם העיתונות הישראלית שמאלנית?". ומי הם אותם 'אנשים'? הם כוללים את השר דניאל הרשקוביץ, שהוא הפותח, ואת המנחה, רותם אברוצקי, ואת המשתתפים שהם רועי כ"ץ - וואלה; רזי ברקאי - גל"צ; דב אלפון - עורך הארץ; עליזה לביא - ערוץ 10; דני פינק - אונ' בן-גוריון; ואת רון נחמן - ראש עירית אריאל. האם כל כך קשה להרכיב פאנל דיון מאוזן בכנס אילת לעיתונות?

והיה עוד מושב בעניין "הרדיו כקובע את סדר היום הציבורי" עם אריה גולן, משה שלונסקי, אריה שקד, אהרן אורגד, יצחק טוניק, רינה מצליח, עירית צ'רנוביץ ופרופ' דן כספי. גם משם לא יצאו שום הפתעות. נכון, היו קוקטיילים, שלישיית ג'אז אחת, תזמורת, מופע וטקסי הענקת פרסים. וגם היה דיון על שקיפות של קבוצות מיעוט. אבל הציבור שקורא את הטור הזה ומאזין לתחנות רדיו מסוימות, מבין כבר שימין-לאומי-אמוני לא ימצא את מקומו בכנס הזה.


ציטטה:


· יוסי מלמן ב'הארץ' בשבוע שעבר: "אישית, אני תומך בעסקה (של שחרור מחבלים תמורת שליט)... כל הטענות שהם יחזרו לפעילות טרור ויתסיסו את השטחים הן חסרות בסיס". האם אפשר יהיה לבוא אליו ולדרוש, חלילה וחס, את דם אזרחי ישראל אם יתברר שלטענות יש בסיס מוצק ושהמשוחררים חוזרים לרצוח?