עולים להר הבית - או לא

מאבקו של הרב אבינר לחבל במאמצים לקדם את נושא מימוש זכויות יהודים בהר-הבית ע"י הכרזה על איסור הכניסה לתחומי ההר עולה ובנוסף לכנס שהתכנס היום,

אשר לוותה גם במודעה זו:

 הוא דאג לפרסום המודעה הגדולה הזאת שגם הופיעה ב"אמת ואמונה" של מכון מאיר (ראו למטה) וגם בעמודי הפרסום בישובים:

בכנס היום, נוכחתי בשתי ההרצאות הראשונות של הרב אלישע וישליצקי:

ושל הרב אבינר עצמו

כאן נמצא הדיווח של ערוץ 7 והנה המודעה החדשה בנושא:

כשאני עזבתי, נכחו שם כ- 50 איש ואישה.  להבנתי, שיעורו של הרב אבינר היה לא-מרשים ולא-משכנע במיוחד בעיקר כי הוא בחר שלא להתווכח שלא לטעון שהאיסור על הכניסה הוא מסורת בידי רבני ירושלים מתרי"ג (1853) כפי שנמצא כאן:

לאחר שההר נפתח למבקרים שאינם מוסלמים בשנת 1853, עיגנו רבני היישוב הישן נוהג זה בפסיקת הלכה, ויהודים אשר עלו להר נתקלו בהתנגדות עזה, כגון החרם שהוכרז לזמן-מה כנגד משה מונטפיורי, לאחר שעלה להר למרות אזהרותיהם של הרבנים‏. גם לאחר מלחמת העולם הראשונה הוסיפו הרבנים, ובראשם הרבנות הראשית, לאסור את העלייה להר.

ובפסיקה של הרב אברהם יצחק הכהן קוק:

 ואם כי הזכיר ארבע פעמים שהרבנות הראשית קבעה וחזרה וקבעה איסור כניסה, הרי רב ראשי אחד, הרב שלמה גורן, בכל זאת פרסם ספר בנושא המתיר כניסה ובשיחות פרטיות ולא-כל-כך פרטיות, הטיף לכניסה.  חוסר ההתמודדות של הרב אבינר לא הוסיפה לו מזדהים בקרב אלה אשר באו מתוך סקרנות.