ומי היה יוסף טריגודה?

מקובל לציין את יום "שבירת ההבלגה" בידי אנשי הארגון הצבאי הלאומי בפקודתו של דוד רזיאל כיום ראשון ("יום ראשון השחור") ה- 14 בנובמבר 1937. אלא שהדבר אינו נכון במדויק.

כפי שדוד ניב מציין בכרך שני של "מערכות הארגון הצבאי הלאומי - מהגנה להתקפה 1937 - 1939", מעשי התגובה החלו כבר בקיץ תרצ"ז/1937.

ב- 19.5 נורה ונפצע יהודי ברח' סטורס במרכז העיר ירושלים. למחרת , נורה למוות ערבי מוקדם בבוקר ליד מועדון "מנורה" שברחוב בצלאל שהיום הוא בפינת רח' תרומפלדור (מקודם: הגדם) בידי לוחם האצ"ל.

לאחר עוד שלשה מעשי טרור ערבי, כאשר ב- 3.6 נזרקה פצצה לתוך אוטובוס יהודי שנסע ממאה-שערים לגבעת שאול, וב- 13.6 נורה המפקח הכללי של משטרת הארץ הבריטי ספייסר וב- 22.6, נורה ונפצע יוסף טריגודה בעיר העתיקה, (והנה מצאתי ידיעה של ספייסר [Spicer] ב"פלסטיין פוסט":

והנה הידיעה שהתפרסמה בעיתון "דבר" ביום 4.7 על שחרורו של טריגודה מבית החולים:)

שני ערבים נורו ונפצעו סמוך לרחוב בן-יהודה במרכז העיר ביום 14.6.

ניב טוען שלא אנשי האצ"ל נטלו חלק בפעולה זו והיא

...כולה היתה, כנראה, מעשה ידיהם של אנשי "הגנה" מאחר שלא גונתה על ידי עתונות הסוכנות וההסתדרות"

ב- 30.6 נורה ונהרג ערבי ליד טחנת-הרוח ברחביה בירושלים, ועוד קודם, אוטובוס ערבי ביצא מליפתא הותקף, לאחר שיום קודם נרצחו שני יהודים, דניאל סטניצקי ואיסר טנקוס ליד כרכור בידי כנופיה ערבית. באותו ערב נורה ערבי ליד סנהדריה ומת מפצעיו בשעות הלילה. למחרת, ערבי נוסף נמצא ירוי ומת בקרבת המקום. היו פעולות תגובה גם בתל-אביב באותו יום ויותר מאוחר בקאקון ומזרחית לחדרה שני ערבים אחרים נורו ונהרגו. גם אנשי "הגנה" ביצעו מעשי תגובה ושני ערבים נורו למוות בפרסי כרכור.

לסיכום -

דפוס פעולה של תגובה, או אף נקם, לאחר פעולות טרור, רצח, אונס ושוד שבוצעו בידי ערבים נגד הישוב העברי לא היה 'חטא' של האצ"ל בלבד אלא אומץ גם בידי אנשי ה"הגנה", אם ולפעמים בלי פקודה.  דפדוף ב"ספר ההגנה" מגלה פעולות נוספות בתחילת תקופת המאורעות באפריל 1936 ובהמשך, כגון זריקת פצצה בשכונה הערבית ליד הכותל המערבי וגם יריות ברחובות.

השינוי שחל לאחר ה- 14 בנובמבר 1937 היה שמאותו תאריך, האצ"ל התמיד בפעולות כגון אלה, שכללו אמצעי לחימה כגון מוקשים ובניית מעבדות כימיה, הכשירו את הלוחמים והקדישו מאמצים לרכישת ציוד וכלים בארץ ובחו"ל למען המטרה הזאת מכיוון שמבחינה מדינית, ההחלטה הבריטית בקיץ 1937 לקדם תוכנית של חלוקה נתפסה כ'נצחון' של הטרור הערבי ומדיניות האצ"ל של תגובה לא הייתה עוד דחף רגשי של נקם והענשה אלא קו מדיני-צבאי לאזן את הלחץ הערבי על שלטונות המנדט כדי לגרום לכך שהצד היהויד ייחשב לצד החזק והבטוח יותר.

__________

ובאנגלית, מאמר הכולל ראיון עם אחד משני המתנקשים במפקח ספייסר שיש בו פרטים רבים ומעניינים.
^