עקיבא אלדר הוא איש תקשורת מאז 1974 וכיום הוא עיתונאי ופובליציסט וחבר הנהלת מערכת עתון "הארץ". ולכן, הקוראים פוגשים אותו שם גם ככותב מאמרי דעות, למשל, "נאום השקרים של נתניהו" (26.9), וגם כבעל טור בשם "ביקורת גבולות" שם הוא משמש צינור שאליו מתנקזות דליפות מידע ממשרד החוץ או מדרור אטקס או מ"שלום עכשיו" כגון הקביעה שהישוב שני-ליבנה "זולגת" לתוך תחומי ישראל של הקו-הירוק (מיום 20.9). אלא אלדר חובש גם כובע שלישי, כמחבר ידיעות של רפורטז'ה. ביום 25.9, אלדר דיווח ככתב מן השורה (קשה לי לכתוב "מנין" בהתחשב ברוח החילונית של "הארץ") שהמסמך שמחמוד עבאס הגיש לאו"ם כבקשה לזכות בהכרה כמדינה "מקבל את תוכנית החלוקה" ולכן, הוא קובע ש"מנוסח הפנייה הפלסטינית עולה הכרה במדינה יהודית". ואיך הגיע הכתב אלדר למסקנתו? לפי אלדר, "נכתב כי הבקשה לחברות באו"ם מתבססת על...החלטת עצרת האו"ם מ- 29 בנובמבר 1947. מדובר בהחלטה בה דובר על הקמת מדינה יהודית לצד מדינה ערבית".
וחודש הרחמים ראוי להיות הזמן להצביע על התקשורת החוטאת של אלדר. לא רק שהוא צץ לנו בכל פינה תקשורתית אפשרית, שלא לדבר על הופעות בתקשורת המשודרת, אבל במקרה זה הוא פשוט 'עובד' על קוראיו. ראשית, "החלטה" ב- 1947 הייתה בעצם המלצה. שנית, הערבים דחו אותה ויצאו למלחמה וכשהפסידו, הקימו את הטרור של הפדאיון ולאחר מכן, הטרור של אש"ף אשר מעבר לרצח של יהודים, איננו מכיר בלאומיות יהודית כלל. ושלישית, אלדר מתעלם מאמירותיהם של בכירי הרש"פ אשר שוללים את האפשרות שיהודים בכלל יגורו במדינת פלסטין שלהם. ומי עדיין חושב שעובדות הן הבסיס לכל עשייה תקשורתית?
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הירשם תגובות לפרסום [Atom]
<< דף הבית