דן מירון על הסופר, זאב ז'בוטינסקי

גם הליכוד יכול: דן מירון כתב ספר על ז'בוטינסקי, הסופר

ספר חדש של דן מירון מתעמק בצדו האמנותי של זאב ז'בוטינסקי, שהיה גם סופר ומתרגם גדול: "הוא האמין בספרות ססגונית, תוססת ומלאת הומור"

דן מירון,זאב ז'בוטינסקי הבחירה של פרופסור דן מירון להוציא ספר חדש על זאב ז'בוטינסקי ("הגביש הממקד", הוצאת מוסד ביאליק) עשויה להיראות מוזרה. מה לחוקר הספרות העברית החשוב ביותר כיום ולמנהיג התנועה הרביזיוניסטית, אביה הרוחני של תנועת הליכוד? אבל מירון לא מאס בעיסוק בספרות. להפך. הוא מבקש להזכיר לנו שפרט להיותו מנהיג פוליטי, ז'בוטינסקי פעל גם כסופר גדול וכמתרגם גאוני.

בספרו מנתח מירון את שני הרומנים שכתב ז'בוטינסקי (ברוסית), "שמשון" (1927) ו"חמישתם" (1936), ומנסה להסביר מדוע הגיע לחיבורם בגיל מאוחר כל כך- 47 ו-56 בהתאמה.

"שמשון" הוא רומן תקופתי על שמשון הגיבור שבו מובעת ביקורת דווקא על העם היהודי, שיש בו קטנוניות, חששנות והסתפקות בקיום הישרדותי. הרומן מבטא באופן מפתיע התפעלות מהפלשתים: מההדוניזם, הסדר וההיררכיה שלהם ומנטייתם לאסתטיקה ולהיבט המשחקי של החיים. "חמישתם" מתאר את גורלם המר של חמישה יהודים צעירים באודסה המתבוללת והדקדנטית שלקראת המהפכה הקומוניסטית. באחת מסצנות השיא של הרומן, אחד מהחמישה מספק במסגרת עבודתו כג'יגולו את צורכיהן המיניים של אם ובתה במקביל; האב והבעל הנזעם מעוור בתגובה את עיניו של המאהב הנמרץ בחומצה גופריתית.

לא מוצדק לאבד נכס תרבותי בגלל מחלוקת אידאולוגית. דן מירוןצילום: רלי אברהמיבהמשך מתאר מירון את השפעתו של ז'בוטינסקי המתרגם על השירה העברית עד היום - מהדבקות בהטעמה הספרדית, דרך ההתרחקות משפת הדיבור, ההתנתקות מהנורמה לפיה יש להרבות בציטוטים ובאזכורים של המקורות היהודיים ועד לחידושיו המילוליים. כהרגלו, מירון עושה את כל אלה תוך הפגנת בקיאות עילאית ובלשון זהב שאין לה כמעט מקבילה במכרי הפחם האפרוריים של האקדמיה הישראלית. כמו בקטע הבא: "... [ז'בוטינסקי סבר כי] אל לה לשירה לשחזר מבע הקרוב ללשון הדיבור. היא יכולה להעלות מלשון זו את הפנינים האידיומטיות המתגוללות על קרקעיתה, אך עליה לטהרן ולשבצן בכתרה שלה, שהוא כתר המבע האלגנטי והמוזיקלי".

בשיחה איתו בבית קפה בתל אביב מתגלה מירון כצפוי כמרואיין רהוט ומנומק, בעל משנה סדורה ובהירה, כזה שפחות או יותר מייתר את עבודת המראיין. הקושי היחיד שהציב היה בסירובו לדבר כמעט על כל נושא שהוא פרט לז'בוטינסקי. הנה מה שהיה לו לומר עליו.

ז'בוטינסקי והספרות העברית

"ז'בוטינסקי לא אהב את המסורת הספרותית-תרבותית של תנועת העבודה, שהיתה המסורת הדומיננטית בספרות העברית. זאת היתה מסורת של דיונים, ויכוחים עד הסוף המר, פובליציסטיקה שנמהלת בספרות יפה, וידויים אישיים נוקבים. את האתוס התרבותי הזה, שאחד הנציגים הבולטים שלו היה יוסף חיים ברנר, ז'בוטינסקי דחה. ברנר האמין בהסרת החיץ בין ספרות לחיים, שמה שקורה בספרות צריך להיות אמיתי כמו בחיים. ז'בוטינסקי, לעומתו, האמין במתיחת קו ברור בין השניים וגרס שהספרות צריכה להיות ססגונית, תוססת, מלאת הומור ובעיקר - עשירה ביסוד המשחקי. בשירה, למשל, זה התבטא בהקפדה על חרוזים ומשקל. היסוד המשחקי סימן עבור ז'בוטינסקי את החירות, את החריגה מההכרח. לא לחיות רק לפי הפחד, בהתאם לצורך ההישרדות הבסיסי, אלא לתת מקום ליופי, לחירות ולרוח המשחק".

ז'בוטינסקי והממסד

"ז'בוטינסקי הודר מסיבות פוליטיות על ידי הממסד של מפא"י. אף שהוא מאור בתרבותנו, לא עסקו בו, לא לימדו אותו, לא הוציאו אותו לאור. המחשבה היתה 'במלחמה כמו במלחמה'. ניסיונות הפשרה לא עזרו ולא הועילו. אנשי מפא"י כבשו ל-50 או 60 שנה את העניין הארץ ישראלי הציוני כולו, בחוכמה רבה, בתבונה פוליטית. במובן הזה מגיעה להם מדליה. הם הצליחו להדוף את כל מתנגדיהם, לא רק את ז'בוטינסקי, גם את ויצמן והציונים הכלליים, תוך ברית עם הציונות הדתית, ולכבוש את המבצר. למעשה, אלמלא ברל כצנלסון התעקש, גם עגנון לא היה זוכה להכרה בטענה שהוא גלותי ודתי מדי. במובן זה יש משהו בטענות שמשמיעים היום הימין והדתיים על בית המשפט והאקדמיה בישראל. אבל צריך לגלות בגרות: לא מוצדק לאבד נכס תרבותי כמו ז'בוטינסקי רק בגלל מחלוקת אידיאולוגית".

ז'בוטינסקי ובן גוריון

"עמדתו של ז'בוטינסקי בעניין הערבים נהייתה בסופו של דבר לקונצנזוס. כל המערכת הציונית הפנימה את דבריו של ז'בוטינסקי בדבר הצורך להקים 'קיר ברזל', כלומר להקים כוח מזוין שיילחם בערבים על הארץ, כי הערבים אימצו לעצמם אסטרטגיה של פתרון הבעיה הציונית באמצעות השמדה. ב-1929 גם בן גוריון הבין שז'בוטינסקי צדק, אחרי מה שהיה בעצם מלחמה בין יהודים לערבים בארץ ישראל. בהקשר הזה, הפער בין מפא"י לרביזיוניסטים היה קטן מאוד בעשור האחרון של המנדט, והוא רק הלך והצטמצם לקראת הקמת המדינה".

לא רק מנהיג פוליטי, אלא סופר גדול ומתרגם גאוני. "הגביש הממקד" כריכת הספרז'בוטינסקי ונתניהו "המחלוקת האמיתית בין ז'בוטינסקי לבן גוריון היתה בעניין הסוציאליזם וההסתדרות. ז'בוטינסקי היה איש כלכלה ולא עסק רק בעניין הלאומי. הוא האמין במשחק הכוחות הכלכליים, בשוק חופשי. במובן הזה ניתן לומר שבנימין נתניהו הוא ממשיך דרכו".

ז'בוטינסקי והליכוד

"מפלגת הליכוד הנוכחית רחוקה מז'בוטינסקי מרחק עצום, ובעיקר מהחילוניות שלו. ז'בוטינסקי היה איש חילוני לגמרי, פתוח לעולם האירופי, ידע שבע שפות, אסתטיקן. בנו ערי אף ניהל את התנועה החילונית בארץ בשנות החמישים וקרא להפרדת הדת מהמדינה. כל זה לא מתאים לציונות של הימין בימינו, שקיבלה מהרביזיוניזם דווקא את החלק הפסאודו דתי שלו, זה שייצג המשורר אורי צבי גרינברג. אצ"ג ניהל כל הזמן מו"מ עם אלוהים, שהכתיב לו חזון על אימפריה מהפרת ועד היאור, אבל ז'בוטינסקי מעולם לא השתמש במונחים כאלה. נימוקיו היו רציונליים, כאלה שאפשר להתווכח איתם, כגון שדרוש מרחב גדול מספיק לקליטת מיליוני יהודים. לכן לא בטוח שז'בוטינסקי היה תומך בהתנחלויות, משעה שהתגלה שיש מספיק מקום ליישב מיליוני יהודים בגבולות הקו הירוק. יכול להיות שהוא אפילו היה מתנגד להן, לא כשמאלן יפה נפש שמרחם על ערבים, אבל משיקולים רציונליים של אינטרסים וסיכויים. אחרי הכל, כשתל חי היתה במצור, ז'בוטינסקי אמר שצריך להחזיר משם את טרומפלדור וחבריו בנימוק שצבא רציונלי לא משאיר עמדה שאי אפשר להגן עליה. דווקא מפא"י לא הסכימה לנסיגה, וזה נגמר כידוע בטבח".

ז'בוטינסקי והימין

"מגל החוקים הנוכחי של הימין ז'בוטינסקי היה מסתייג לחלוטין. חבריו ותומכיו הציעו לו שוב ושוב לאמץ לעצמו מעמד פשיסטי של דוצ'ה בתנועתו, והוא סירב - מפני שהיה דמוקרט ליברל מובהק. ז'בוטינסקי לא הסכים בשום אופן לוותר על המשחק הדמוקרטי. בניגוד למנהיגים רבים של הימין היום, הוא מעולם לא דיבר בטון של הפחדה, כי הוא ידע שפחד עלול להוביל לפעולה לא רציונלית. ז'בוטינסקי היה נואם מזהיר, והאמין שתמיד צריך להצביע על סיכוי, תקווה, לא לעורר את שלהבת הפחד".

ז'בוטינסקי והפוליטיקה

"בראשית הציונות היו אמנים והוגים רבים שזכו בעמדות הנהגה - הרצל שהיה מחזאי, אחד העם, מקס נורדאו, שהיה אחד הסופרים הידועים באירופה של התקופה וכמובן ז'בוטינסקי. זה יכול לאפיין רק תנועות בתחילתן דרכן, לפני שצריך להתלכלך בפרקטיקה הפוליטית המעשית והקטנונית".

^