הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 493 מיום 16.5.2012

פינה משלה

למי שאינו יודע, גאולה אבן כבשה לעצמה פינה יקרה בלוח השידורים של הטלוויזיה של הערוץ הראשון וסיפחה לעצמה נתח זמן אוויר משמעותי. מחטף? אינני בטוח. מה שכן, בתום 48 דקות של 'מבט' (שמתחיל בשמונה לפני שמונה), עולה גב' אבן למסך ומראיינת, וגם מביעה דעה על אירועי היום, מה שנקרא 'טור אישי'. צפיתי במשדר שלה ביום רביעי בשבוע שעבר. בפתיח התייחסה אבן לכשל של העיתונאים שלא ידעו מה מתבשל מתחת לפני השטח מסביב לבחירות ולא דיווחו על גיבוש ההסכם בין שאול מופז לבין בנימין נתניהו. לא רק זה, אלא הם קבעו נחרצות שכל מיני דברים יתרחשו מבלי שהיה להם בסיס אמיתי.

מתוך רגש סולידריות עם חבריה וכדי להגן על עמיתיה העיתונאים (ואולי גם על עצמה), אמרה אבן: "לא לייחס לעיתונאים אמינות, אחרי שראינו שקצת קשה להאמין לכל מילה שיוצאת מפיו של פוליטיקאי ב-48 שעות האחרונות, זה קצת מרחיק לכת".

אלא שאבן הרחיקה לכת בעצמה. הציבור כבר מזמן אינו מצפה מפוליטיקאים לדבר אמת, לפחות לא בישראל. ולפעמים, מסיבות טובות מאוד, למשל, תאריך ושעה של הפצצת הכור הגרעיני בעירק (אחרת פוליטיקאי שמתנגד ומאוד מקושר לעיתונאים יכול לקלקל את המבצע, כפי שבאמת אירע). יתר על כן, ויחי ההבדל הקטן, עיתונאים מחויבים על פי חוק וקוד אתי למסור ידיעות בצורה מדויקת ואמינה, ומצפים שלא ישקרו ולא יסתירו מידע מסיבות אישיות או אידיאולוגיות. ולכן, אני מקווה שיובהר לגב' אבן שמעבר לעיסוק המיותר בנושא (הרי הטורים האישיים בוטלו ברשות השידור, לא?), גם ההשוואה שלה מוטעה ומטעה.

בינתיים, קיבלתי ממר אלישע שפיגלמן, הממונה על קבילות הצבור, הודעה שהוא העביר את מכתבי לתשומת ליבה של אבן. יש לקוות שהיא תטרח לקרוא אותו.

ישראל מידד