הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 510 מיום 13.89.2012

עיתונות בלי חופש

התקשורת, בניגוד למה שהיא מנסה לשדר, אינה תחום עיסוק מיוחד. היא מורכבת מאנשים יצירתיים ומוכשרים, אך גם יצריים ומקושרים. אווירת הברנז'ה, זו של "אנחנו האליטות" מול כל העולם, של "אנחנו יודעים טוב יותר", של "אנחנו נחנך את העם", היא השלטת בקרבם. הרצון לשליטה מניע את מיטב התקשורתנים, יחד עם גורמים כלכליים שנכנסו לשוק כבעלים בעיקר כדי לקדם את ממונם. במציאות של חוסר שמירה על כללי האתיקה המקצועית בקרב פלחים גדולים של הברנז'ה, המתמסרים להשקפות אידיאולוגיות תוך התגייסות במעשי הטיה וחוסר-הוגנות, אין הם משרתים את המקצוע או מסייעים לדמוקרטיה.

והנה דוגמה למצב הרדוד של העיתונאות החוקרת בישראל, התפתחות בלתי נמנעת מכל הפגמים שמניתי לעיל: רק השבוע, בפגישה של הנהלת מעריב עם נציגי העובדים, נודע לאחרונים שבמהלך שנים לא הופרשו להם הפרשות סוציאליות. הנה, בעל כורחם, כאלפיים עובדי העיתון מגלים את האירוניה האכזרית באמירתו של העיתונאי האמריקני ארתור ליבלינג, ש"חופש העיתונות מובטח רק למי שהם הבעלים של העיתון".

ואם הזכרנו את מעריב, מותר להביע תקווה שהבעלים החדשים יקדמו עיתונות מקצועית, וגם ידאגו שעיתונם ישמש כלי ביטוי נאמן לחזון המדינה היהודית שמשטרה דמוקרטי ותרבותה ציונית.

ישראל מידד