הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 499 מיום 28.6.2012

גיצים לריסים

קדימון חדש מוקרן בערוץ הראשון המקדם את התוכנית החדשה 'המוסף', המוגשת בידי גאולה אבן ומשודרת לאחר החדשות של 'מבט' (ושכבר הספקתי להעיר עליה בטור זה). 'המוסף' מוגדרת כ"תוכנית אקטואליה יומית. בתוכנית, האנשים המרכזיים ש'עשו את היום', הפרשנים הבכירים והעמדות שטרם שמעתם". הקדימון ממטיר על התוכנית תשבחות גרנדיזיונות כ"מאתגרת" ומה לא, אבל השיא של הקדימון הוא כאשר גב' אבן מנידה את עפעפיה, כאילו היא רומזת שמאוד כדאי לצפות בתוכנית. הרי בימינו אנו, עת הפמיניזם שולט באליטות, כאשר התקשורת מבליטה תלישת מודעות עם דמויות של נשים בשכונות חרדיות ותופעת הדרת האישה במרחב הציבורי זוכה לתשומת לב שידורית רבה, מה רע בלנצל את ריסיה של אבן כדי למשוך צופים? מה, העפעף של חיים יבין לא היה סמל האתיקה המקצועית של התקשורת?

ואולי יש כאן גם בדיחה של הברנז'ה? ליודעי ח"ן, לפני שנים אחדות הציגו בתוכנית ההומור 'רק בישראל' קטע קצר של 15 שניות ובו אבן מגישה חדשות. הם ספרו 32 פעמים שהיא מצמצה בעיניה, בעוד גלי צחוק נשמעים. אבל לנצל כך את כישוריה הפיזיים כגימיק פרסומי?

ישראל מידד

וקטע זה 'נפל' בעריכה:

ושכחתי,ברוב טרדותיי, לאחל לרמי הויברגר ברכת 'רפואה שלמה' ולו וליונתן סגל ברכת 'מתיראסירים'.  על שום מה?  מסתבר שלפני שבועות אחדים, שני השחקנים פשוטהלכו מכות בחדר המדרגות בבנין שבו שניהם גרים. הילדים של אחד עשו יותר מדי רעש, האחר העיר להם על כך ואולי נכנס לדירהשלהם לעושת כן והדבר לא התיישב עם הראשון ומה לעשות, הרי זה המזרח התיכון, ושניהם, מצעקות הגיעו לחילופי מהלומות. הויברגר, מסתבר, מרבה לככב במצבים אלימים.  בדצמבר, הוא ושלמה קראוס התקוטטו וזה הורידאגרוף וזה דחף והתפתחה תגרה לאחר שנודע ברבים שהויברגר יוצא עם הפרודה של קראוס, ריקי בליך. נו, מי אמר שאנשי תקשורת והבידור הם חכמים עד כדי כך שהם יכולים להחליףעבורנו את הפוליטיקאים?  אני רק מקווה שלאנהיה עדים לפעולות 'תג מחיר' שם בתל-אביב.

^