הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 498 מיום 23.6.2012

עברית שפה קשה 

יום עיון אשר נערך בידי המכון הישראלי לדמוקרטיה ב- 10 ביוני עסק בכותרת "אמת עובדתית?".  דברי ההסבר שנתלוו להזמנה הבהירו שקיים מאמץ סביר לחשיפתה ולקביעתה של "האמת העובדתית בעשייה העיתונאית"  ובשאלה זו "מבטאת סוגיה מקצועית ואתית" שיש להתמודד עמה.  בתוכנית היה שיח בין עיתונאים בכירים לבין מומחים מתחומי המשפט, הפילוסופיה, הפסיכיאטריה וההיסטוריה, אשר חלקו מתובנותיהם ומניסיונם.  גם יפעת ארליך מ"מקור ראשון" הייתה, לפי הפרסום (מכיוון שהפורום הוא פתוח למוזמנים בלבד ולא הייתה ברשימתם, אני ניזון מידע שהתפרסם בתקשורת עם כל הבעייתיות בכך).

והנה שתי דוגמאות לסוגיה של "אמת עובדתית" בתחום השפה.  בעיתון "הארץ", ברק רביד כינה את ועדת השרים החדשה שתטפל בנושא של ישוב הארץ? "ועדת השרים להתנחלויות".  כאשר הערתי לו דרך טוויטר שמבחינת האתיקה המקצועית, יש לכנות גוף בשמו הרשמי ולא לשלב פרשנות במסגרת כתבה חדשותית, תגובתו הייתה: "מה לעשות מדובר בהתנחלויות. הוועדה לא תעסוק בהתיישבות בנגב או בגליל אלא בהתיישבות בהתנחלויות בגדה המערבית".  לא הספקתי לתקן אותו בגין העובדה של התנחלות זאת גם התיישבות אבל הוא עוד נכנס לסמנטיקה של "גדה" מול "יה ודה ושומרון".  ושם עיתונו, להזכיר לנו ולו, הוא "הארץ". 

 ומה שנפל בעריכה:

מקרה שני שקראתי הייתה ידיעה מה- 17 ביוני ב- Ynet בכותרת: "נערים הציתו אש, 14 חיילים נפגעו בבסיס". אבל מי הם הנערים?  יהודים? ואם כן, חרדים, סרוגים או חילונים?  ואם לאו,  נוצרים?  או, אולי, ערבים?  נכון, זה לא אתי לתייג קבוצות ובמיוחד כאשר הזהות אולי לא ידועה בצורה מוכחת.  ואיך ידעו שהם נערים ולא "ילדים" או לא "בני נוער" או "צעירים"? אבל בהמשך הכתבה, אנו לומדים מפי הדובר של שירות הכבאות והצלה בעיר ש"מתחילת החודש נרשמו בעיר 284 שריפות בשטחים פתוחים...רצף שריפות בלתי סביר במימדיו...בשכונות הר חומה, ארמון הנציב וארנונה נרשמה עלייה במספר ההצתות...".  האם אלו הן אולי פעולות של "תג מחיר", שכיודע, הוא סוג של "טרור", לפחות כאשר החשד הוא שיהודים מבצעים אותו במסגדים או בשכונת האולפנה?  או, האם השפה העברית איננה עוד לפי המילון אלא הפך לכלי שרת בידי גורמים עויינים את כללי האתיקה העיתונאית העוסקים בטרור של שפה או לפחות, פוגעים בשפה?

^