הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 505 מיום 9.8.2012

חדשות הסאטירה

ביום רביעי, 4.7, דווח ב'מבט' בערוץ הראשון על יציאתו של האסיר יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין, מבידוד לתא משותף עם אסירים אחרים. פעמיים, לפני הכתבה ובאמצעה, שודר קטע סאטירי ישן מהתוכנית 'החמישייה הקאמרית' על עמיר האומר ש"אתם יודעים שאני אשתחרר". חשבתי שגם אם יש לקטע קשר חזק לנושא, מכיוון שהוא נועד לנגח לא מתאים לכלול אותו דווקא בחדשות. זו מסגרת שבה יש לשמור על איזון ועל חוסר הטייה פוליטית או אישית (של העורך), והתלוננתי על הפרה של הקוד האתי המקצועי.

דדי מרקוביץ, הממונה על קבילות הציבור, השיב לי שהוא "פוסל על הסף" את תלונתי גם אם "בחלקה היא מוצדקת, שכן שיבוץ חומרי סאטירה בכתבת חדשות אינה מסתדרת עם כללי האתיקה". לדידו של דדי, יש גם מקרים יוצאים מן הכלל. והוא מסביר, ושימו לב להיגיון שלו: "הנוהג לשבץ בכתבות קטעי הומור וסאטירה התקבע, לטוב או לרע, בשידורי האקטואליה בכל ערוצי השידור, ברדיו ובטלוויזיה. כך, כמעט בכל כתבה על רשות השידור משובץ הקטע מתוכנית לול על 'לה-מרמור'". מה זאת אומרת, "לטוב ולרע"? ואם זה רע אז מתעלמים? ומרקוביץ ממשיך: "השימוש במערכון הטלוויזיוני משנת 1996 בו 'יגאל עמיר' מדבר על שחרורו 20 שנה אחרי הרצח, הוא שימוש נכון בחומרים העומדים לרשות החדשות, המשתמשת בסאטירה כמסמך תיעודי-חברתי המשקף (בצורה מוקצנת כדרכה של סאטירה) אווירה שנוצרה כאן מיד לאחר הרצח... כמובן, שיש לעשות שימוש כזה במשורה ובצורה ראויה, המציגה את הדברים בהקשרם. לפיכך, שיבוץ הקטע מחמישייה הקאמרית באייטם המדובר אינו חריג מפרקטיקה עיתונאית וגם אינו מנותק מהוויכוח הציבורי. בנוסף, גם אין לדעתי בשידור הקטע הסאטירי פגיעה בהפרת הקוד האתי".

אני מקווה שאין צורך בתוספת פירוש רש"י, אבל אם הבנתי נכון, נוהג לא כל כך אתי הופך להיות בסדר מכיוון שהוא התקבע. ואם כך, גם לאזן את הסאטירה לא חשוב, כי למה לנתק את השידור הציבורי מהוויכוח הציבורי ומדוע לאפשר הוגנות ואיזון ולשמור על שידור ערכי בשביל צרכני התקשורת? הרי בשביל זה יש ממונה על קבילות הציבור, לא?

ישראל מידד