הטור שלי ב"בשבע" גליון 334

בין 'מרכז פרס' לישיבה ביפו/ ישראל מידד

בשבוע שעבר, הוצג במדור זה את סיפור ההתנצלות של מערכת 'הארץ' על הפרסום המעוות ובעצם, השקרי אודות הרב אליהו מאלי וישיבת "מה יפו פעמייך" שביפו. הייתם חושבים שאנשי תקשורת שקראו את ההתנצלות (וכי הרי כולם חושבים שהם קוראים את "הארץ") היו לומדים משהו. אבל לא.

בליל שבת האחרון, עלתה ב'יומן' של ערוץ 1 כתבה אשר עסקה בבעיותיה של יפו תחת הכותרת "דו קיום?", ובמיוחד של ערבייה שנאלצים להתפנות ("טרנספר כלכלי"), מול כרישי הנדל"ן. הכתב דן ססלר והעופר נחום הביאו ביו היתר שתי דוגמאות של גופים זרים אשר 'פלשו' לאזור. האחד הוא 'מרכז פרס לשלום' בשכנות עג'מי, והשני, הישיבה "מה יפו פעמייך". ל'מרכז פרס' לא יוחסה שום אידיאולוגיה, אבל הישיבה הוגדרה כאחת שיש לה "אידיאולוגיה מעשית ברורה". מיד רואיין גם טבח שמתלונן על "האידיאולוגיה הימינית קיצונית" של הישיבה וש"לא מקובל...אין להם מה לחפש פה". חבר מועצת העיר עומר סיקסיק טוען שתלמידי הישיבה באו לעשות "פרובוקציה...האידיאולוגיה שלהם ידועה מראש". ככל הנראה, בחרו נציגי הישיבה שלא להגיב.

בטיפולו את 'מרכז פרס', אמנם הזכיר ססלר את מושג "השלום המיוחל", אבל עיקר ה'ברוגז' שלו יצא על שהמרכז דאג לצביעתן של החזיתות של שיכוני העוני ממול לבניין.

קיימים פרשנים אשר יכנו את אידיאולוגיית השלום של שמעון פרס כ"משיחית", אם לא "קיצונית". אבל על זה אף מילה. ולא נשאר אלא לאחד המנחים של התוכנית, בן כספית, אשר הרגיש שמחובתו המקצועית לתקן טעות של מיקום הישיבה (לא בלב השכונה הערבית, אלא על גבול בת-ים ובמקום שכבר היה בית כנסת) ועל האופי שלה (לא קיצונית). "אני בעד הישיבה", הכריז.

אז לסיכום: הייתה לפנינו כתבה מוטה ולא מדויקת מבחינת העובדות, שיש בה הבעת דעה אישית, אשר גרמה אפילו לבן כספית להרגיש צורך לתקן ולאזן. וכל זה אחרי ההתנצלות ב'הארץ'. בברנז'ה יודעים שססלר לא קורא את 'הארץ'?