מכתב שלא התפרסם

בתגובה למאמר "ניתנה רשות למשחית לחבל" מאת אריה ברנע ("הארץ", 17.1.2010)

בהסתמך על הפנייה לספר "תורת המלך", עמ' רז, קובע מר ברנע במאמרו ש"על פי היהדות בעת מלחמה חובה עלינו להרוג את ילדיו של בני העם האויב" ומסיק הלאה ש"כלומר, על צה"ל לזנוח את הקוד האתי שלו...ערכי המוסר האנושיים, היוהדיים והאוניברסליים". אני פתחתי את הספר הנ"ל לאותו עמוד ואפילו שניים לפניו ומצאתי שם דיון מלומד של מקורות מגוונים כולל הנביא ישעיהו אשר כתב "הכינו לבניו מטבח בעוןן אבותיו" (יד, כא), הפרשן הרב דוד קמחי, רבינו בחיי על דברים כ,י ועוד. אבל בעיקר מצאתי שהמחברים מציינים בבירור שהנושא קשור לשבעת העמים ומוסיפים "אך במקרים של עמים אחרים צריך לבחון בכל מקרה האם באמת יש חשש כזה [שהם יגדלו בוודאי ויגמרו נזק יותר גדול - י.מ.] וכמה הוא גדול" ושזאת רק סברא אחת.

איך ברנע 'מתרגם' את הפיסקה הזאת כהוראה עכשווית ללא סייגים "לבחור בדרך של הרג מכוון של ילדים ערבים" נשגב מבינתי. ויש חשש שאולי הבנת המקראה ממניי והלאה או שהוא לא קרא את הספר והסתמך על מסית ומדיח. בכל מקרה, כמחנך, טעה מר ברנע ואף היטעה.

ישראל מידד
שילה