על מגפת הכתר – מכתב שלישי

בע"ה יום שני כז' באדר תש"פ

על מגפת הכתר – מכתב שלישי

הרב אלחנן בן-נון    רב הישוב שילה

א. השבת נאלצתי להיות שליח צבור בכל התפלות. סיימנו מאוחר. רק אני שמעתי את הגב(א)י מודיע על השעורים וזמני התפלות. אשתי טענה שאני הוזה. שרנו כל מה שהיה אפשר, אבל כשדברנו על מה שחסר, אמרנו 'עבודת הצבור חסרה'. התחלתי להבין איך בגולה אפשר לחשוב שחיים חיים רוחניים והכל טוב, בלי ארץ ישראל. אפשר לשיר, אפשר לנגן כאילו יש השראה, אבל זה דמיוני, רק אם עצמי בתוך עצמי בלי האומה. עד שתפילת הפרט תתקבל צריכים עמל רב. מי עובד היום 

את עבודת האומה?

ב. מה הפירוש של מה שאנו אומרים בתפלה "והשב את העבודה לדביר ביתך"? איפה העבודה הזאת עכשיו? הפירוש הפשוט הוא, שהיא איננה קיימת. זו עבודת הקרבנות שאנחנו מתפללים לחזרתה. אבל אם כך מדוע כתוב מיד "ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל" הלוא זו כפילות. אלא יש עבודה, ויש קרבנות ויש תפלה. העבודה היא מה שעושים כל הפועלים לקדם את ישראל לגאולתם.

ג. כשהיינו בגולה, לא היתה כמעט אפשרות לקדם את ישראל בגלוי. רק בתפלה, בתורה ובמצוות פרטיות, אבל בא"י מאז שקמה מדינה יש רבבות רבבות שעובדים את עבודת האומה. החל בבעלי התפקידים הנמוכים ביותר במנגנון הצבורי עד ראש הממשלה. ויש רבבות מתנדבים כל יום. יש שהיו עובדים את עבודת האומה בתפלת עמידה, שהיא מחוללת את הרצון 

לאומי. עכשיו הקב"ה אינו מאפשר לנו להמשיך לחולל מהפך ברצון הלאומי. איננו יכולים להתפלל במנין.

ד. עיקר התפלה לחולל התקדמות האומה, לא רק להפיח בעצמי רגשי התעלות. אפשר שבשירה מיוחדת אילו הייתי חזן

 מוכשר, אשתי היתה אומרת 'לא הרגשתי שהזמן עבר' אבל לא רק שזה לא היה. זה אינו המבחן האמיתי של התפלה. העיקר אינו מה שאני מרגיש למטה, אלא מה שאני מחולל למעלה. התפלה איננה פרטית היא ענין צבורי כללי.

ה. יש עבודת האומה במעשים, אבל הרצון הלאומי תקוע. אין רצון להתקדם. הקב"ה רומז לנו אינכם יכולים להניע את הרכב, את המרכבה שלי. המרכבה סימן 7 יצאה מהימ"ח הגיע לחטיבות, אבל אי אפשר להניע אותה. כל יחידות החימוש שניסו לתקן את ה'סטרטר' לא הצליחו. הקב"ה מסתכל מלמעלה ואומר 'נו חבר'ה אינכם מבינים איפה התקלה? הסתכלו והתבוננו איפה ה'סטרטר' תקוע. המכונאים בוחנים, מסתכלים, והכל תקין. הקב"ה דופק דפיקה קלה ושוב המכונאים מסתכלים, במנוע, ופתאם הם מתחילים להשתעל. והראש כואב, והחום עולה. והרופא הגדודי כבר רץ עם ערכת מעבדה וצועק 'קורה כאן משהו' 'נו קורה כאן משהו' 'קורה, נו, קורה נו'. המכונאים מתעטשים והרופא צועק 'לחטא את המרכבה' היא מזוהמת ב(ע)בירות'.

ו. צוותי החיילים רצים עם אלונקות ומביאים את המכונאים למרפאה, והרופא צועק 'לא, לא, לא ביחד! לבידוד!'. החיילים מקימים אהל לכל אחד. וחוזרים למשימתם. הרופא נכנס אל אחד, ואז שומע קריאה מהאהל השני 'דוקטור איפה אתה'. ואחרי דקה שוב, ושוב ומהאהל השלישי והרביעי ועוד ועוד. הקב"ה מציץ, ובודק אם המכונאים גילו כבר את התקלה. אבל הם עסוקים בעיטוש, ובראש, ובחום. ואז שומע הקב"ה את הרופא שואל את האחד 'חייל ב', למה האף שלך מופנה כל כך מעלה?'. ב' מלמל רק 'אני רוצה רק לתקן את המרכבה'. הרופא הלך אל ג' השני, ושם לב שגם אצלו האף קצת למעלה. כך אצל ב' השלישי, ומ' הרביעי, וי' החמישי, כולם עם האף קצת למעלה. הרופא רץ אל מפקד הקריה והודיע לו 'אדוני המפקד, יש בעיות עם האף. כנראה זו בעית נשימה'. האף סתום ועלה למעלה קצת.

ח. מפקד הקריה שאל 'קודם האף נסתם ואחר כך עלה, או קודם הוא עלה ואחר כך נסתם'? אז הציץ הקב"ה ונאנח אנחת רווחה. 'סוף סוף' הם מבינים את התקלה. אבל גם לאחר שיצאו מהבידוד, עדין לא הצליחו להניע את המרכבה, ושוב נאנח הקב"ה 'מה נעשה?!'. ועד ועוד מכונאים וחיילם נכנסו לבידוד, והם לבד, לבד, הם אינם ביחד. ועוד ועוד נכנסים להיות לבד, ואז קרא הקב"ה למלאך גבריאל והורה לו 'סגור את כל בתי הכנסת. הם אינם מוכנים עדיין להתפלל, הם לבד'. ומיכאל השר ניסה להתערב, אבל הקב"ה סימן לו. 'אל תדאג, עוד מעט הם ירצו להיות ביחד, ורק כשירצו מאד מאד מאד להיות ביחד תפתח את בתי הכנסת. בינתים ינסו לשיר קצת בבית. נראה מתי ירצו לחזור.

ט. פתאם חשתי מכה. נחבטתי ברצפה של חדר האורחים. 'נרדמת?' שאלתני אשתי. 'או אתה סתם חולם כמו תמיד'? לא רציתי לגלות לה על המריבה בין מיכאל וגבריאל, ורק שפשפתי את הראש וגם קצת את המוח, ופתאם הבנתי את החלום בלי פרעה ויוסף, בלי נבוכדנאצר ודניאל. אמרתי לאשתי רק שבמוצאי שבת בשביל להציל את המדינה אקים מקבצה חדשה. 'מפלגה?' שאלה אותי, לא, 'מקבצה' עניתי. 'אתה מכווץ מספיק, התעורר!'. הראש כבר לא כאב. הבנתי את הכל אין אחדות בעם, אין אחדות בכחות הפועלים את עבודת האומה, כולם בבידוד. אז הקב"ה רומז לנו כל הזמן. והמלאך גבריאל שואג במרשתת 'רבבה נוספת לבידוד'. והמרשתת נקרעת מרוב קריאות 'רבבות רבבות לבידוד, לבידוד'. והמלאך מיכאל מתפלל ביחידות.

י. המדרש אומר שאילו היו אומות העולם יודעות כמה טוב להם המקדש היו מקיפות אותו מצודות וחיילים להציל אותו. רק כיון שהם אינם מבינים הם החריבו אותו. אף פעם לא הבנתי למה הם צריכים להקיף אותו בחיילים. הרי אם הם יבינו את ערכו, לא נצטרך שום חיילים להגן על המקדש, הלוא רק הם איימו עליו תמיד. אבל כששמעתי את שאגתו של המלאך גבריאל, הבנתי, הם היו מקיפים אותו בחיילים, כדי שאנחנו לא נגרום חלילה לחורבנו. נורא ואיום! נורא ואיום!

יא. שאלה אותי אשתי 'אם כך, למה ה'קורה נו' מטיילת בכל העולם. זה היה צריך להיות רק בישראל?' אז נזכרתי במה שלמדתי בהכנה למבחן בנביאים בבגרות. הרב החכם והחריף שלנו לימד אותנו את הנבואה בפרק יג' בישעיה "משא בבל אשר חזה ישעיהו בן אמוץ" ... קול המון בהרים, דמות עם רב, קול שאון גויים נאספים, ד' צב-אות מפקד צבא מלחמה". אחר כך המשיך הרב וקרא נבואה מן ההמשך: 'משא מואב' ואחר כך 'משא דמשק' ואחר כך 'משא מצרים' ואחר כך 'משא מדבר ים' ו'משא דומה' עד שהגיע ל'משא גיא חזיון' היא ירושלים. שאל אז הרב החכם והחריף 'מה זה הספור הזה? כל הנבואות הללו נקראות 'משא'. הקב"ה מביא פורענות על הגויים, למה בסוף גם על ממלכת יהודה? מילא לגויים מגיע, מה זה קשור לירושלים (הכוונה על מצור סנחריב על ירושלים בזמן חזקיה)? הסביר הרב החכם והחריף כשיש פורענות על ישראל כל העולם כולו סובל. קודם כל מפני שעמים רבים נטלו חלק נגד ישראל במהלך הסיפור של עלית סנחריב על יהודה 'אבל העיקר' אמר הרב החכם והחריף, זה קשור ל'אבן השתיה'. הבנתם?'

יב. המורה הזה תמיד היה 'מקפיץ' לנו חידות מה'בוידם'. 'התשובה היא' הוא המשיך 'שמירושלים הושתת העולם, ואם במרכז העולם, בלב של העולם יש מחלה כל העולם סובל'. אז הקשה תלמיד חצוף קושיה נצחת 'אבל הרב אמרת לנו שבסוף כל צבאו של סנחריב מת במגפה מסתורית שהרגה את כל מפקדי הצבא, והוא נאלץ לחזור בבושת פנים לארצו, ושם הרגוהו בניו. אז אם היתה מחלה בירושלים, איך המגפה הכתה דוקא את סנחריב בליל הפסח?!' הרב החכם והחריף שמע בהנאה שיש לפחות תלמיד אחד שמקשיב, ואמר 'נו מה אתה חושב קרה פה בירושלים? נו מה קרה? מה קרה נו? הרי הכל היה כדי שישראל יחזרו בתשובה, תתרפא המחלה, והכל יסתדר. רק בינתים הקב"ה סידר כל מיני חשבונות עם אומות העולם'. 'ומה הלקח?' שאל שוב המורה? ... הוא כנראה ציפה שמישהו יגיד, שעדיף לחזור בתשובה לפני שזה קורה. אבל התלמיד הידוע אמר 'המורה, סליחה אבל נגמרה כבר ההפסקה ואנחנו צריכים לצאת! המורה שהיה רגיל לזה, אמר בחיוך 'מצוין אתם יכולים להשאר כבר לשעור הבא'. אתם יודעים מתי היה השעור הזה? 4 חדשים לפני מלחמת ששת הימים! בשלשת שבועות החרדה הזכרנו את השעור הזה בזמן המלחמה, וכבר לא צחקנו על הלקח מהנבואה. במוצ"ש שאלה אותי אשתי 'מה עם המקבצה שלך?' עניתי 'אני הולך לארגן קודם הפגנה, כדי להקים את המקבצה. כמובן בפיזור של 2 מ' בין אחד לשני'.

יג. עכשיו אני חייב להסביר. הרמב"ן אומר שהמגפה הקשה שהיתה בארץ ישראל בזמן דוד, היתה ענש. על דוד שפקד את העם בלי סבה, כדי להראות את כחו, וענש על העם שלא תבע את בנין בהמ"ק. יש לפעמים שהקב"ה מסדר כל מיני חשבונות. אולי המנהיג פקד את העם בלי סבה, אולי האף עלה אצלו למעלה, אבל יש חשבון גם עם העם. העם צריך לתבוע משהו. איך נדע מה לתבוע? נבדוק מה ד' עושה לנו, ונדע מה אנחנו צריכים לתבוע. אם ד' שם אותנו בבידוד, ואינו מאפשר לנו להתפלל יחד במנין. הוא גוזר עלינו מרחק, סימן שאיננו מבינים שאנחנו צריכים לתבוע, ולדאוג שנהיה יחד שתהיה אחדות. כל העולם סובל בגללנו. יש לקב"ה חשבונות גם אתם, אבל אנחנו צריכים קודם כל לתבוע את שלנו.

יד. הייתי רוצה להקים מקבצה שתתבע אחוד כל הכחות היהודים להצלת המדינה הציונית היהודית הדמוקרטית שלנו. יש וכוחים רבים, צריך לראות את כל הדברים המחברים, ולהתחיל מהם. אם המנהיגים לא יצליחו, ויהיה קשה לקבל אישור על הפגנה, ננסה להקים את הענין בדרך אחרת. צריך להחתים עצומה של 3 מליון נפש. על העצומה צריכים לחתום אנשים פשוטים דוברי אמת אוהבי ישראל מכל קצוי הקשת, וזה יעבוד. ברגע שתהיה אחדות, ה'קורונה' תעלם, ואבן יקרה נוספת מכתר מלכות ד' תתגלה לנו. סכנת הפירוד אולי איננה קשורה למגפת ה'קורונה' היא סכנה שרבים מרגישים בה, ומתריעים עליה. היא בנפשנו. המגפה כנראה היא סתם תירוץ בשביל שאצליח להבין את הענין סוף סוף. באמת זה רציני. צריך לעשות את חלקנו. אנחנו נתבעים באופן לא נעים בלשון המעטה. אני 'מבטיח' שברגע שתהיה אחדות המגפה תעלם!

^