האתרוג החדש מאת אלי פולק וישראל מידד
כ"ה בשבט תשס"ו / 23 February 2006
תחקירים שפרסם בעבר העיתונאי ומו"ל אתר האינטרנט NFC, יואב יצחק, גרמו לרעידות אדמה פוליטיות ותקשורתיות. חשיפת קשריו של נשיא המדינה עזר וייצמן ז"ל עם המיליונר סרוסי אילצה את וייצמן לוותר על הנשיאות. חשיפה אחרת של יואב יצחק הביאה לפרישתו (הזמנית) של השר יעקב נאמן מממשלת בנימין נתניהו.
ביום ראשון השבוע פרסם יואב יצחק תחקיר, המאשים-לכאורה את ראש הממשלה בפועל, אהוד אולמרט, בביצוע בוררות פיקטיבית בכספי אגודת בית"ר ירושלים, במתן יד להוצאתם במרמה של 6.2 מיליוני שקלים מכספי האגודה ובהכשרת עברות חמורות, לרבות גזילת כספי נושים, ובהם שלטונות מס הכנסה, בנקים ושחקנים.
בניגוד לעבר, לא זכתה חשיפה זו של יואב יצחק להפניית זרקור תקשורתי – וזאת בלשון המעטה. ערוצי הטלוויזיה התעלמו מהסיפור, העיתונים הראשיים כמעט שלא התייחסו לעניין. בתחנות הרדיו, ובעיקר ב'קול ישראל', זכה הסיפור לאזכור, אולם הוא לא הגיע למהדורות החדשות.
למחרת היום הפתיע יואב יצחק בחשיפה נוספת: גופי תקשורת נמנעים מפרסום תחקירים הקושרים-לכאורה, את אולמרט לפרשיות שחיתות. בין הגופים נזכרים ערוץ 2 והעיתונים 'ידיעות אחרונות' ו'הארץ'. נכון לכתיבת שורות אלה, פרט לראיונות שקיים 'קול ישראל' עם יואב יצחק ועם יו"ר תנועת 'אומץ' אריה אבנרי, וכן דיון בתכנית הבוקר של ערוץ 2 – נתקבל גם סקופ זה בשתיקה רועמת.
האם אולמרט הוא האתרוג החדש ?
בוחרים תקשורת חופשית
כיום ברור שהתקשורת היא אחד ממוקדי הכוח במדינת ישראל. מי שרוצה לשנות ולהטמיע ערכים בחברה, חייב להתייחס לתקשורת. אך שום מפלגה לא מצאה לנכון לשים את נושא התקשורת בראש סדר יומה.
יש הרבה על מה לחשוב: שמיים פתוחים, שידור דיגיטאלי, טלפון אינטרנטי וטלוויזיה אינטרנטית, עתיד חברות הכבלים ובזק, ועוד. מדובר בשליטה והשפעה על גורמים כלכליים חשובים, אך אולי לא פחות חשוב מכך, על מתן שירות טוב יותר לאזרח, שיכול גם להניב פירות אלקטורליים.
מחיר החיבור לכבלים הוא גבוה במיוחד. התשלום עבור תקשורת סלולרית אף הוא איננו נמוך. מפלגה שתיקח ברצינות את האתגר לשרת את האזרח הקטן ולא את ברוני ההון, יכולה לעשות רבות ואף להרוויח נקודות. ולא דיברנו עוד על המונופול הממשלתי על התקשורת המשודרת במדינת ישראל, שעד עתה אף מפלגה לא מבטיחה לנסות ולשנותו.
אתם הבוחרים, בחנו את המפלגה שאותה אתם אוהבים: האם היא באמת רוצה לשנות משהו, או שהכל מילים, ולאחר הבחירות עולם כמנהגו נוהג?
איפה הקהל של 'קדימה'?
ברשימת דעות שפרסם ב'ידיעות אחרונות' ב-2 בפברואר, הצביע הרצל מקוב, מנכ"ל מרכז מורשת מנחם בגין, על עובדה תקשורתית מעניינת מאוד: "תקנו אותי אם אני טועה, אולם בכל הכתבות המצולמות והמסודרות בתחנות הטלוויזיה ובעיתונים, לא ראיתי תמונות של קהל מהטקס המרשים שנערך בבנייני האומה (לרגל הצגת מועמדי 'קדימה' לכנסת ה-17). האם יכול להיות שלא היה קהל? נכון, שמענו מחיאות כפיים; אבל זה הרי לא האפקט היחיד שהשתמשו בו".
נראה שבקדימה לא רק מאמינים בדמוקרטיה וירטואלית אלא גם במציאות וירטואלית.
בדיחות כנגד הדמוקרטיה
ביום חמישי, 9 בפברואר, התיישבה לה הגב' איילה חסון-נשר באולפן של רשת ב' ב'קול ישראל' כדי להנחות את התכנית 'הכול דיבורים'. כשנודע לה על הקמת גוש אלקטוראלי בין המפד"ל ובין האיחוד הלאומי, היא הציעה כי השם החדש שלהם יהיה מחד"ל. אמנם היא הבהירה שיש לנקד את אות המם בפתח, ולא בסגול, ושדבריה הן בגדר "בדיחותא".
כבר הערנו בטור זה על הסגנון החדש של הצוות המתלוצץ, איילה חסון-נשר ובן כספית, המנחים חלק ממשדרי התכנית של הערוץ הראשון על בחירות 2006. האווירה באולפן נעה בין צחקוקים לבין 'קטילות' גסות של הבאים להתראיין. סגנון זה מחוסר תרבות בסיסית, זר לסוג זה של תכניות אקטואליה, מוריד את השיח הציבורי לרמות נמוכות ואף משבש את זכות האזרח לקבל מידע, להתרשם מהבעת עמדות בתחומים שונים של החיים המדיניים-ביטחוניים-חברתיים-כלכליים שלנו, ולשפוט את הנושאים הבוערים הללו. אכן, קיימת סכנה לדמוקרטיה הישראלית באימוץ סגנון זה באחד הכלים התקשורתיים המרכזיים בישראל, שהוא גם כלי ציבורי-ממלכתי.
אין אלא להסיק שצוות המנחים הזה נחוש להבליט את עצמו, למשוך תשומת לב ציבורית אשר תקעקע את המשטר הדמוקרטי שלנו ולהחליף אותו במין הובלה בידי מומחים, כשברור מיהם המומחים: גב' חסון-נשר ומר כספית, שני אנשים החשודים בהטיה מודעת ומכוונת לטובת אחת המפלגות המשתתפות בבחירות אלה.
בעבר אמר הממונה על קבילות הציבור ברשות השידור, מר עמוס גורן, כי יחול שינוי בגישתם של חברי צוות הזה, אך כנראה שיש מגבלות לסמכותו של מר גורן. אולי המליאה החדשה שהתכנסה סוף סוף לאחרונה תיטול לעצמה את המשימה, לרסן את ההשתוללות של כספית-חסון למען שרון, אולמרט, בר-און ושות'?
