3.19.2006

תגובה לכתב אישום פדרמן

בערוץ 7

מס' 17

ראשית, מכיון שלא הרבה ערבים נרצחו בזמן האחרון ע"י אנשים שאולי יכלו להיות מושפעים ע"י פדרצן (אגב, כמה אנשים מקשיבים לו?), איפה הסבירות לפגיעה ממשית שהוא חלק מהוכחת האשמה? אבל מעבר לעניין מפשטי זה, כמה עלה כתב אישום זה? כמה שעות האזנה נרשמו? מה היה השכר ששולם? כמה עלה הכנת התיק? כמה אנשים בפרקליטות ישבו על התיק וכמה שעות השקיעו? האם אין חבר כנסת שיגיש שאילתא כדי לקבל את המידע הזה? ומכה שעות של שופט ושל פרקליטי המדינה אלו יעלו? הרי בעבר, משורר ערבי שבפירוש קרא לאלימות יצא זכאי? תוכן:

3.15.2006

אכן כן הופעל כוח יתר

עזרתי בניסוח מכתב זה שהתפרסם היום בהארץ

מהדיווחים ב"הארץ" על דיוני ועדת החקירה לאירועי עמונה עולה דבר אחד ברור: נציגי הממשלה ומערכות המשפט והמשטרה שעד כה הופיעו משתדלים "להחליק" את הנושא המרכזי והמשמעותי והוא: האם הופעל כוח יתר, כוח לא חוקי נגד המפגינים בעמונה, מי נתן את ההוראה ומה יהיה עם מפירי החוק.

גם אם יחידים זרקו אבנים, גם אם מפגינים דחפו שוטרים, גם אז אין הצדקה לשוטר כלשהו להיכנס לתוך בית ולהכות עד זוב דם אדם היושב על הרצפה. בבתי הכנסת בנוה דקלים, בעת גירוש תושבי גוש קטיף, ישבו על הרצפה מאות בני אדם ושום שוטר לא הפעיל כוח באמצעים אלימים כמו אלות וגם לא היה צריך לעשות כן.

ניסיונות ההתחמקות ראויים לכל גנאי, ויש לקוות שהוועדה תוכל להצביע על גורמים ממלכתיים אשר פשעו ויועמדו לדין.

איב הרו

אפרת

3.14.2006

אה, אז אפשר לבקר את התקשורת?

שנים רבות לא זוכה "האגודה לזכות הציבור לדעת", שאני משמש חבר בהנהלתה, לאיזה שהוא פרגון מצד כתבי תקשורת. באנו ראשונים כגוף המגן על צרכני התקשורת וביקשנו לבדוק האם אמצעי התקשורת שומרים על החוקים ועל הכללים המחייבים. מדדנו, כימתנו, השווינו, חקרנו ומה לא. הצגנו מספרים, הבאנו דוגמאות אף מפיהם של אנשי תקשורת עצמם על ההטייה בדיווחים, באיזון, בגיוון ועוד כהנה וכהנה. עתרנו לבג"צ, פירסמנו מודעות וערכנו מסיבות עיתונאים. גם בוועדות הכנסת הופענו. אבל מבקרי התקשורת וביניהם גב' קזין, איכשהו לא קבלו את "התערבותנו" במגרש שלהם כי רק אנשי תקשורת יכולים למתוח ביקורת על התקשורת, כפי שאורנה עושה בכתבה זו. כל מי שבא מבחוץ - לא שייך, כי רק הברנז'ה שולט. חבל שהדמוקרטיה הישראלית נתונה לחסדי חוג מצומצם מאוד והוא אשר קובע מי ימין, מי ימין קיצוני, מי ימין סהרורי ומי שקול ורציני ורציונלי.

אולי תעיינו באתר www.imw.org.il כדי לראות איך באמת חוקרים ועוקבים אחרי התקשורת?


ההערה זו נשלחה לעיתון הארץ בתגובה לכתבה זו:

14/03/2006
ערוץ 2 מתכופף קדימה
חמש עם דני קושמרו ונטשה מוזגוביה, 17:00; תיק שיווק, 17:30; שש עם עודד בן עמי, 18:00; ערוץ 2
מאת ארנה קזין

עיתונאי החדשות בערוץ 2 נוטים ימינה. או לכל הפחות קדימה. כך זה נראה בתוכניות האקטואליה אתמול אחרי הצהריים (אבל אולי התמונה הזאת מקרית ואינה מייצגת כלל).

אצל קושמרו ומוזגוביה, בכתבה על בחירות שנערכו כביכול בבתי תמחוי בחיפה, הורעפו שבחים על יעקב אדרי מקדימה ועל משה כחלון מהליכוד - נציגיהן של שתי מפלגות ימניות במובהק מבחינה כלכלית. רוב הסועדים העניים הצביעו בפתק לבן, כמחאה נגד השיטה, אבל אדרי וכחלון זכו לשבחים על הופעתם במקום.

בעניין אחר, דיווחה ברגש הכתבת שרה ב"ק כי "מיכאל טלר, אב שכול, אביה של רחל ז"ל, שמתה בפיגוע בקרני שומרון, לקח על עצמו ערב-ערב לספר את הסיפור הקשה שלו כדי לנסות לשכנע בוחרים". זו היתה בסך הכל כתבה על פעילים ממפלגות הימין שעורכים מבצע תעמולה מדלת לדלת. דיווח מעניין לעצמו, באופן מוגבל. אלא שעם הייחוס המודגש לשכול, ועם הטון המשתתף בצער, העניקה הכתבת לפעולת התעמולה השגרתית עוצמה וגיבוי לאומיים.

לקראת סיום התוכנית, התארח בה זוג מנחים מערוץ הכנסת, ואלה הכריזו בחיוך כי בן גוריון, מנחם בגין ומשה דיין - כולם היו מצטרפים למפלגת קדימה, אם היו חיים בקרבנו היום.

בתוכנית לענייני שיווק, נערך דיון בסוגיית ההשפעה של תשדירי הבחירות. המומחים מהאקדמיה אמרו שבדרך כלל התשדירים לא ממש משפיעים. אבל שיטת ההפחדה של הליכוד ואווירת הממלכתיות של קדימה דווקא עשויות להשפיע. לא נאמרו דברי שבח, או ביקורת, על תשדירים של מפלגות אחרות.

אצל עודד בן עמי ניתנו דקות ארוכות מאוד לשר גדעון עזרא מקדימה, והוא השתמש בהן היטב כדי לדבר בגנות בנימין נתניהו ובזכות מעשי הממשלה.

וכך, בסך הכל, בשעות האקטואליה שבין חמש אחר הצהריים לשמונה בערב בערוץ 2 (לא כולל תשדירי הבחירות) כמעט שלא הוזכרה מפלגת העבודה אפילו פעם אחת. לא התארחו בתוכניות חברים במפלגת העבודה. לא דיווחו על אירוע שקשור אליה. נראה כאילו היא לא במשחק.

אבל בעצם, סליחה - לא מדויק. בסוף התוכנית של בן עמי, אחרי תשדירי הבחירות, דווקא דיברו על מפלגת העבודה לרגע, ועוד בהערכה. זה קרה כשהזכירו את הדו"ח של עמותת "אדם טבע ודין", שבדקה ומצאה כי מפלגת העבודה מחויבת במצע שלה לענייני איכות הסביבה. מצאו למפלגה של פרץ מקום בפינת האיזוטריה. לדיון באולפן הזמינו את יו"ר מפלגת הירוקים, פאר ויסנר. הוא הסביר שאין מה לסמוך בעניין הזה על העבודה. ואני תוהה: הרושם שלי מוטעה או שתועמלני העבודה לא ממש עושים את העבודה?

3.12.2006

הטור הבא ב בשבע

הערות תקשורתיות

מאת:

אלי פולק וישראל מידד


נציב דוחה קבילות

אין זה סוד ש"פרשן" ערוץ 2 אמנון אברמוביץ הוא פרשן מוטה. אפילו הגב' ענת סרגוסטי, הממונה על תלונות הצבור בחברת החדשות של ערוץ 2 מודה בכך. ומעשה שהיה כך היה. מר אריה כהן הגיש תלונה נגד התבטאותו של אברמוביץ' בעקבות נצחונו של ח"כ משה כחלון בבחירות המקדימות במרכז הליכוד. אברמוביץ מצא לנכון להזכיר שמר כחלון היה חשמלאי. כתב מר כהן: "אינני מאוהדיו של ביבי או של משה כחלון אך זה נשמע צורם מאוד. הכיצד יכול מר אברמוביץ להיות פרשן ניטראלי כשהוא כ"כ אנטי ימין ואנטי דתיים?" בתגובה ענתה הגב' סרגוסטי: "כדאי לדעת שאין פרשן נייטראלי. תפקידו לפרש והוא עושה זאת על פי תפיסת עולמו ומקורותיו." תגובה נוספת קבל מר כהן מנציב תלונות הצבור של הרשות מר גיורא רוזן: "תשובתה של ענת סרגוסטי יש בה מענה מסוים אבל לכשעצמי אני ממעיט להגן על סגנון העבודה דוגמת זה של אמנון אברמוביץ".

בעקבות תשובות ברורות אלה, פנה מנהל אתר אגודת "לדעת" ד"ר משה גולדברג אל נציב הקבילות בדרישה לאזן את מר אברמוביץ עם "פרשן" בעל דעות שונות ונקודת מבט אחרת. אך כנראה שקיים פער גדול בין מלים ומעשים גם אצל נציב הקבילות. תשובתו אל ד"ר גולדברג: "אנחנו השבנו לפונה, ורק הוא נשוא תשובתי. דרישתך ל"מעשה" בין אם היא צודקת או בין אם לא, אינה חלק מתשובתי לפונה"... "הנוהל החוקי והענייני מחייב אותי להשיב לפונה ולא לשום גורם זולתו".

מר רוזן מסתתר מאחרי פורמליסטיקה במקום להתייחס לדרישה הצודקת של ד"ר גולדברג. חבל, אנחנו חשבנו לתומנו שתפקידו החשוב ביותר של נציב הקבילות הוא לייצג את הצבור בפני הרשות ולא למצוא תירוצים אשר מכשירים את השרץ בדיעבד.

האם נציבי תלונות משפיעים?

ובהמשך לקטע הקודם, התפרסם השבוע מחקר חדש בידי העיתונאי אבשלום גינוסר אשר ערך אותו במסגרת לימודיו באוניברסיטת חיפה. גינוסר מגיע למסקנה כי יעילותם של נציבי התלונות בטלוויזיה של רשות השידור, הרשות השניה ומועצת הכבלים והלוויין מתמצית בטיפול בתלונות בודדות. התמונה שונה לגבי מדיניות מתמשכת.

המחקר קובע שאין נהלים ברורים להסקת מסקנות על מדיניות הפיקוח. גם אם הנציבים מודעים מאוד לתפקידם כמייצגי צרכני התקשורת וכמגנים על זכויותיהם של הצופים, ורואים עצמם כבעלי השפעה, מקבלי ההחלטות בגופים המפוקחים אינם שותפים לתפישה זו. או בלשון אחרת, מקבלי ההחלטות לא מתייחסים ברצינות לנציבים.

הבה נבהיר: לאגודת "לדעת" כבוד רב למאמציהם של הנציבים אבל גם אנו, כבר לפני יותר מעשור, הפנמנו את העובדה שכוחם של הנציבים מוגבל. בלי סיוע מבחוץ, כולל חברות במוסדות הציבוריים של הרשויות, השתתפות בדיונים של וועדות הכנסת השונות המטפלות, פניות לבתי משפט ומסע פרסומי נרחב, אותם נציבים לא יצליחו לבד להתגבר על הפרות האתיקה והחוק של אנשי תקשורת מרכזיים.

דו"ח המבקר

מבקר המדינה פרסם בשבוע שעבר דו"ח ובו ביקורת נוקבת על התנהלות מנהלת סל"ע ומשרדי הממשלה שהיו אחראיים על נושא ה"התנתקות". כנראה שהממצאים היו כבדים מנשוא. כתבת הערוץ הראשון איילה חסון טרחה לברר ולגלות "סקופ" (אם כי יורשה לנו לחשוש שהסקופ הגיע מיוזמת מקור מקורב ללשכת ראש הממשלה).

אחד האנשים הבכירים שהכינו את דו"ח המבקר היה מר בנימין צרפתי. הנ"ל חטא בכך ששתי בנותיו היו ברצועת עזה בזמן ה"התנתקות". כלומר, ברור לכל שהדו"ח מוטה, כי לא יתכן אליבא דגברת חסון שמר צרפתי יבצע עבודה מקצועית נטו ויצליח להפריד בין דעת בנותיו לבין חובותיו המקצועיות. כנראה שנורמת העבודה שהגב' חסון רגילה אליה היא חוסר אפשרות מוחלטת להפריד בין דעות לבין חובות מקצועיות. אגב, האם גב' חסון אי פעם הזכירה את העובדה שלממלא מקום ראש הממשלה שני בנים יורדים ושאחד מהם היה סרבן שירות והשני השתמט לגמרי? שאשתו הייתה פעילת ארגוני שלום פמניסטיים? אם כבר לערב בני משפחה, כדאי לנו אולי לדעת יותר על בני משפחת אולמרט?

הנה, אפשר אחרת

מי שצפה בתוכנית "מסיבת עיתונאים" ב- 27.2 ראה תוכנית מתורבתת ואתית לעילא. פתאום נוכחנו לדעת כי מנשה רז וחברי הצוות הפגינו רמה גבוהה של אתיקה מקצועית שבדרך כלל נעדרת מן המסך שלהם. התוכנית התנהלה בטוב טעם ובנימוס והמראיינים אף הציגו יראת-כבוד בפני המרואיין. הם לא הפריעו לו יותר מדי, כמעט ולא קטעו את שטף הדיבור שלו, הדו שיח שלהם עם המרואיין הצטיין בתרבות נדירה. הצופים יכלו לקבל מידע חשוב ואף לעמוד על טיבו של האיש שישב באולפן. האם יש קשר בין התנהגות יפה זו ובין העובדה שהמרואיין היה מר יוסי שריד ממרץ?

"התכנסות" או "התחמסות"

מכבסי המלים האורוולייניים במשרד ראש הממשלה המציאו בזמנו את המילה "התנתקות" עבור מבצע גירוש יהודים מבתיהם ברצועת עזה וצפון השומרון. בעקבות האירוע הטראומטי הבטיח ראש הממשלה מר שרון שלא יהיו "התנתקויות" נוספות. כדי לקיים את מורשתו, החליטו חכמי המכבסה, שלאחר הבחירות יהיו רק "התכנסויות". מעניין יהיה לראות האם גם הפעם ימשיכו אנשי התקשורת לכבס את המציאות באותה מכבסת-מלים או שמא יבינו ש"התכנסות" משמעה האמיתי "התחמסות".

3.07.2006

הטור התלת-שבועי ב- בשבע

האתרוג החדש
מאת אלי פולק וישראל מידד
כ"ה בשבט תשס"ו / 23 February 2006

תחקירים שפרסם בעבר העיתונאי ומו"ל אתר האינטרנט NFC, יואב יצחק, גרמו לרעידות אדמה פוליטיות ותקשורתיות. חשיפת קשריו של נשיא המדינה עזר וייצמן ז"ל עם המיליונר סרוסי אילצה את וייצמן לוותר על הנשיאות. חשיפה אחרת של יואב יצחק הביאה לפרישתו (הזמנית) של השר יעקב נאמן מממשלת בנימין נתניהו.

ביום ראשון השבוע פרסם יואב יצחק תחקיר, המאשים-לכאורה את ראש הממשלה בפועל, אהוד אולמרט, בביצוע בוררות פיקטיבית בכספי אגודת בית"ר ירושלים, במתן יד להוצאתם במרמה של 6.2 מיליוני שקלים מכספי האגודה ובהכשרת עברות חמורות, לרבות גזילת כספי נושים, ובהם שלטונות מס הכנסה, בנקים ושחקנים.

בניגוד לעבר, לא זכתה חשיפה זו של יואב יצחק להפניית זרקור תקשורתי – וזאת בלשון המעטה. ערוצי הטלוויזיה התעלמו מהסיפור, העיתונים הראשיים כמעט שלא התייחסו לעניין. בתחנות הרדיו, ובעיקר ב'קול ישראל', זכה הסיפור לאזכור, אולם הוא לא הגיע למהדורות החדשות.

למחרת היום הפתיע יואב יצחק בחשיפה נוספת: גופי תקשורת נמנעים מפרסום תחקירים הקושרים-לכאורה, את אולמרט לפרשיות שחיתות. בין הגופים נזכרים ערוץ 2 והעיתונים 'ידיעות אחרונות' ו'הארץ'. נכון לכתיבת שורות אלה, פרט לראיונות שקיים 'קול ישראל' עם יואב יצחק ועם יו"ר תנועת 'אומץ' אריה אבנרי, וכן דיון בתכנית הבוקר של ערוץ 2 – נתקבל גם סקופ זה בשתיקה רועמת.
האם אולמרט הוא האתרוג החדש ?

בוחרים תקשורת חופשית
כיום ברור שהתקשורת היא אחד ממוקדי הכוח במדינת ישראל. מי שרוצה לשנות ולהטמיע ערכים בחברה, חייב להתייחס לתקשורת. אך שום מפלגה לא מצאה לנכון לשים את נושא התקשורת בראש סדר יומה.

יש הרבה על מה לחשוב: שמיים פתוחים, שידור דיגיטאלי, טלפון אינטרנטי וטלוויזיה אינטרנטית, עתיד חברות הכבלים ובזק, ועוד. מדובר בשליטה והשפעה על גורמים כלכליים חשובים, אך אולי לא פחות חשוב מכך, על מתן שירות טוב יותר לאזרח, שיכול גם להניב פירות אלקטורליים.

מחיר החיבור לכבלים הוא גבוה במיוחד. התשלום עבור תקשורת סלולרית אף הוא איננו נמוך. מפלגה שתיקח ברצינות את האתגר לשרת את האזרח הקטן ולא את ברוני ההון, יכולה לעשות רבות ואף להרוויח נקודות. ולא דיברנו עוד על המונופול הממשלתי על התקשורת המשודרת במדינת ישראל, שעד עתה אף מפלגה לא מבטיחה לנסות ולשנותו.

אתם הבוחרים, בחנו את המפלגה שאותה אתם אוהבים: האם היא באמת רוצה לשנות משהו, או שהכל מילים, ולאחר הבחירות עולם כמנהגו נוהג?

איפה הקהל של 'קדימה'?
ברשימת דעות שפרסם ב'ידיעות אחרונות' ב-2 בפברואר, הצביע הרצל מקוב, מנכ"ל מרכז מורשת מנחם בגין, על עובדה תקשורתית מעניינת מאוד: "תקנו אותי אם אני טועה, אולם בכל הכתבות המצולמות והמסודרות בתחנות הטלוויזיה ובעיתונים, לא ראיתי תמונות של קהל מהטקס המרשים שנערך בבנייני האומה (לרגל הצגת מועמדי 'קדימה' לכנסת ה-17). האם יכול להיות שלא היה קהל? נכון, שמענו מחיאות כפיים; אבל זה הרי לא האפקט היחיד שהשתמשו בו".

נראה שבקדימה לא רק מאמינים בדמוקרטיה וירטואלית אלא גם במציאות וירטואלית.

בדיחות כנגד הדמוקרטיה
ביום חמישי, 9 בפברואר, התיישבה לה הגב' איילה חסון-נשר באולפן של רשת ב' ב'קול ישראל' כדי להנחות את התכנית 'הכול דיבורים'. כשנודע לה על הקמת גוש אלקטוראלי בין המפד"ל ובין האיחוד הלאומי, היא הציעה כי השם החדש שלהם יהיה מחד"ל. אמנם היא הבהירה שיש לנקד את אות המם בפתח, ולא בסגול, ושדבריה הן בגדר "בדיחותא".

כבר הערנו בטור זה על הסגנון החדש של הצוות המתלוצץ, איילה חסון-נשר ובן כספית, המנחים חלק ממשדרי התכנית של הערוץ הראשון על בחירות 2006. האווירה באולפן נעה בין צחקוקים לבין 'קטילות' גסות של הבאים להתראיין. סגנון זה מחוסר תרבות בסיסית, זר לסוג זה של תכניות אקטואליה, מוריד את השיח הציבורי לרמות נמוכות ואף משבש את זכות האזרח לקבל מידע, להתרשם מהבעת עמדות בתחומים שונים של החיים המדיניים-ביטחוניים-חברתיים-כלכליים שלנו, ולשפוט את הנושאים הבוערים הללו. אכן, קיימת סכנה לדמוקרטיה הישראלית באימוץ סגנון זה באחד הכלים התקשורתיים המרכזיים בישראל, שהוא גם כלי ציבורי-ממלכתי.

אין אלא להסיק שצוות המנחים הזה נחוש להבליט את עצמו, למשוך תשומת לב ציבורית אשר תקעקע את המשטר הדמוקרטי שלנו ולהחליף אותו במין הובלה בידי מומחים, כשברור מיהם המומחים: גב' חסון-נשר ומר כספית, שני אנשים החשודים בהטיה מודעת ומכוונת לטובת אחת המפלגות המשתתפות בבחירות אלה.

בעבר אמר הממונה על קבילות הציבור ברשות השידור, מר עמוס גורן, כי יחול שינוי בגישתם של חברי צוות הזה, אך כנראה שיש מגבלות לסמכותו של מר גורן. אולי המליאה החדשה שהתכנסה סוף סוף לאחרונה תיטול לעצמה את המשימה, לרסן את ההשתוללות של כספית-חסון למען שרון, אולמרט, בר-און ושות'?

מכתבי בעיתון הארץ מהיום בנושא הר הבית

זכות ליהודים

בתגובה על "הפתרון בהר הבית הוא להעביר את הריבונות לאלוהים" מאת שחר אילן ("הארץ", 2.3)

פרופ' רות לפידות מציעה פתרון לעניין הר הבית ואומרת: "יותר הגיוני להגיד שהריבונות שייכת לאלוהים". היא מגדירה פתרון קודם - של מוסלמים למעלה ויהודים למטה - כבובע מייסעס. כמובן, תמיד טוב לשמוע שמישהו מכיר באלוהים; אבל כלת פרס ישראל לחקר המשפט בעצם אינה מציעה דבר. ריבונות היא דבר ממשי. וכי מי יפתח את השערים לתיירים ומתפללים? מי ינקה את המקום ויקפיד על אבטחתו ושימורו?

כמעט ארבעים שנה מאז נטלה ישראל לעצמה את ניהול האתר והכריזה על סטטוס-קוו מדומה - רק היהודים סבלו מכך, שבעצם ישראל לא לקחה לעצמה את הריבונות המעשית. סדרי הגישה והפולחן, אשר לכאורה החוק הבטיח לכל, לא קוימו - לא בידי השרים הממונים, לא בידי המשטרה, ולא בידי שופטי בג"ץ, אשר בהתמדה דגלו בהעדפת הרגישות המוסלמית על פני התביעות של בני הדת היהודית.

במשך 1,400 שנה שלטו במקום בני דת האיסלאם. מעבר לאיסור כניסה לזרים שהם הנהיגו ידוע כיום על פעולות הרס, השחתה והעלמה. מה יקרה, אם ליהודים תהיה הזכות לקבוע הסדרים שם במשך פרק זמן דומה? דבר כזה הוא החלוקה הראויה ביותר כפתרון.